לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל

לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל
Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie
מידע כללי
מאת קרל מרקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא מחשבה מדינית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה Marx-Engels-Lenin Institute עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1844 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל (בגרמנית: Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie) הוא כתב יד מאת קרל מרקס שנכתב בשנת 1843 ולא פורסם בימי חייו, למעט המבוא,[א] שפורסם בשנת 1844 בכתב העת Deutsch-Französische Jahrbücher.

בחיבור זה מרקס מעיר על קטעים של גאורג וילהלם פרידריך הגל בספר קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט העוסקים בחברה האזרחית ובמדינה, פסקה אחר פסקה. אחת הביקורות הגדולות של מרקס על הגל בחיבור היא העובדה שרבים מטיעוניו הדיאלקטיים מתחילים בהפשטה.

עבודה זו מכילה את הניסוח המוקדם ביותר של תורת הניכור של מרקס,[1] אשר התגבשה גם דרך השפעת ההגליאנים השמאליים לודוויג פוירבך[2] וברונו באואר.[3] בחיבור מתפתח נרטיב העבודה סביב ניתוח היחסים בין חברה אזרחית והמדינה. החיבור את כולל הפרשנויות המפורסמות ביותר של מרקס על הפונקציה של דת.

יסודה של הביקורת כנגד הדת הוא: האדם יוצר את הדת, הדת לא יוצרת את האדם. הדת היא, אכן, המודעות העצמית והתפיסה העצמית של אדם שעדיין לא ניצח עבור עצמו, או שכבר הפסיד את עצמו שוב. אך האדם אינו ישות אבסטרקטית המשתופפת מחוץ לעולם. האדם הוא עולמו של האדם - מדינה, חברה. מדינה זו וחברה זו מייצרות את הדת, שהיא תודעה מהופכת של העולם, משום שהן בעצמן עולם מהופך. הדת היא התאוריה הכללית של העולם הזה, המצאי האנציקלופדי שלו, ההיגיון שלו בצורתו העממית, המגננה הרוחנית על כבודו, התלהבותו, עיצומו המוסרי, משלימתו החגיגית ובסיס הנחמה וההצדקה האוניברסלי שלו. היא המימוש הדמיוני למהות האנושית, משום שהמהות האנושית לא רכשה שום מציאות אמיתית. אי לכך, המאבק נגד הדת הוא באופן עקיף המאבק נגד אותו עולם שניחוחו הרוחני הוא הדת.

הסבל הדתי הוא בו זמנית הבעה של הסבל האמיתי יחד עם מחאה נגד הסבל האמיתי. הדת היא אנחתו של יצור מדוכא, לבו של עולם חסר לב, כפי שהיא נשמתם של תנאים חסרי נשמה.
היא האופיום של ההמונים.

ביטול הדת בתור אשליית האושר של העם הוא הדרישה לאושרם האמיתי. לקרוא להם לוותר על אשליותיהם בנוגע למצבם פירושו לקרוא להם לוותר על מצב שמצריך אשליות. הביקורת נגד הדת היא לפיכך, בבסיסה, הביקורת כנגד אותו עמק הבכא עבורו הדת היא ההילה.

הביקורת קטפה את הפרחים הדמיוניים שעל השרשרת לא כדי שהאדם ימשיך לשאת את אותה שרשרת מחוּסָר דמיון או נחמה, אלא כדי שישליך את השרשרת ויקטוף את הפרחים האמיתיים.

— קרל מרקס, Einleitung zur Zur Kritik der Hegelschen Rechtsphilosophie, מתוך העיתון Deutsch-Französische Jahrbücher, עמ' 71, 1844.

ביבליוגרפיה

תרגומים לעברית

  • כתבי שחרות, תרגום: שלמה אבינרי, תל אביב: ספרית פועלים, 1964.
    • "לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל: הקדמה".
  • לשאלת היהודים וכתבים נוספים (כתבים מוקדמים: כרך א'), תרגום: רועי בר ואורי זילברשייד, תל אביב: הוצאת רסלינג, 2016.
    • "לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל";
    • "לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל: מבוא".

ספרות משנית

  • Leopold, David (2007). The Young Karl Marx: German Philosophy, Modern Politics and Human Flourishing. Cambridge, England: Cambridge University Press. ISBN 978-0-511-28935-4.
  • McLellan, David (1980) [1970]. Marx Before Marxism (2nd ed.). London: Macmillan Press. ISBN 978-0-333-27883-3.
  • McLellan, David (1969). The Young Hegelians and Karl Marx. London: Macmillan and Co.

ראו גם

  • אופיום להמונים - ביטוי שמרקס טבע במבוא לחיבור זה, אשר מצטוט לרוב מחוץ להקשרו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Leopold 2007, p. 67.
  2. ^ McLellan 1980, pp. 108–109.
  3. ^ McLellan 1969, pp. 78–81.
  1. ^ בגרמנית: Einleitung