הוא תכנן לכתוב סדרה של 6 נובלות תחת הכותרת "מורשת קין". רק שתי הנובלות הראשונות הושלמו; המפורסמת מביניהן היא "ונוס בפרווה".
הנובלה מספרת על אדם בשם סוורין, שהיה כה שיכור מאהבה לאישה בשם וונדה עד שביקש להיות לה לעבד ועודד אותה להתייחס אליו בקשיחות, להשפילו ולהכותו. סוורין מתאר את תחושותיו כיותר מסנסציוניות.
בסוף הספר סוורין מפסיק לגרום לתשוקותיו להתממש, ומצהיר שגברים צריכים לשלוט על נשים עד שהן ישתוו להם בחינוך ובזכויות. סוף זה יכול להתפרש כפמיניסטי ושוביניסטי כאחד.
הספר התבסס על התנסויות של מאזוך עם אשתו, פאני פון פיסטור (ששמה בספר הוא וונדה), שאיתה היה לו חוזה, שבו אכזריות, כאב והשפלות שיחקו תפקיד מכריע, ואשר נתן לה שליטה אבסלוטית בו.
מאזוך ראה את הנשיות כהתגלמות הטבע - פראי, אכזרי וחסר מעצורים.
מאזוך מת בעיירה לינדהיים שנמצאת כ-27 ק"מ צפון-מזרחית מפרנקפורט שבגרמניה.
סיפר אודותיו עגנון בסיפורו "סכר מסוך":”אמר לי בן עירי ר' אברהם זילברשטיין עליו השלום, כשהייתי בלמברג שמעתי מזקני למברג שהכירו את ליאופולד פון זכר מסוך מקטנותם, שכשהיה ליאופולד פון זכר מסוך עובר על חדרי תורה היה נכנס ויושב בין התינוקות ומסתכל בספריהם ושומע תורה מפי המלמד. ולא היה עומד ממקומו עד שעמדו כל התינוקות וחזרו לבתיהם. ולפי שאביו של ליאופולד פון זכר מסוך שר וגדול היה, שר השוטרים של למברג, לא אמרו לו דבר. אבל אמרו, נשמה יהודית נתגלגלה בגוי קטן זה והיא מבקשת את תיקונה על ידי תלמוד תורה.” (ש"י עגנון, תכריך של סיפורים, הוצאת שוקןתשס"א עמ' 226.)
מאזוך בעברית
בשנת 1998 הוציאה הוצאת גוונים, את ספרו החשוב ביותר של זאכר-מאזוך, "ונוס בפרווה", בתרגומו של שלמה טנאי. לספר נוספה הקדמה המאירה את רוח התקופה בה נכתבה היצירה, מאת לאה ששקו.
תרגומים נוספים:
יהודית השנייה: ספור / מאת ס’ מאזאח; נעתק לשפת עבר [=עברית] בשפה קלה על ידי משה שמואל פעטשאק, ורשה: דפוס א’ גינז, תרנ"ב.
המסחר: ספור בשפת אשכנז [=גרמנית] / מאת זכר-מזוך; בתרגום עברית על ידי פ’ ליפשיץ, ורשה: דפוס האלטער ואייזענשטאדט, תרנ"ח.
מספורי היהודים / מאת זהר מזוך (=זאכר-מאזוך); תרגם מ' קרישבסקי, ירושלים: ש"י שיריזלי, אלף ותתל"ג לחרבן [תרס"ב]-אלף תתל"ד לגלותנו [תרס"ג].
המקבל / ספור מאת זחר מזח, ירושלים: הוצאת ש"י שיריזלי, תרס"ה.
.jpg){kind=small}
