PROFILPELAJAR.COM

כתובת בעל־שמיים
כתובת בעלשמם
פרטי הממצא
סוג	כתובת נדר
חומרים	בהט/אבן חול
אורך	34 ס"מ
רוחב	30.5 ס"מ
עומק	15 ס"מ
יצירת הממצא
תרבות	פיניקים
תקופה	התקופה ההלניסטית, 132 לפנה"ס
פרטי האתר והחפירה
התגלה בידי	ארנסט רנן
שם אתר	חמון
פרטי הממצא כיום
מיקום נוכחי	מוזיאון הלובר
מזהה קטלוגי	AO 4831

כתובת בעלשמם היא כתובת פיניקית מהעיר חמון, המקדישה שער ודלתות לאל בעל־שמים.

גילוי

הכתובת התגלתה ב־1860–1861, הארוכה מבין שלוש הכתובות שנמצאו באתר ב־Mission de Phénicie של ארנסט רנן,^[1] כולן מהצד הצפוני של הגבעה;^[2] כתובת זאת נמצאה ביסוד אחד הבתים החרבים על הגבעה,^[1] או אולי במקדש מלך־עשתרת אלוהי העיר.^[3]

הכתובת

הכתובת ידועה בסימונים KAI 18 ו־CIS I 7, ותוכנה הוא:

[לאדן ל]בעל שמם אש נדר עבדאלם
בן מתן בן עבדאלם בן בעלשמר
בפלג לאדכ אית השער ז והדלהת
אש ל פעלת בתכלתי בנתי בשת 𐤙𐤘
𐤘𐤘𐤘 לאדן מלכם 𐤙𐤘𐤘𐤛 שת לעם
צר לכני לי לסכר ושם נעם
תחת פעמ אדני בעל שמם
לעלם יברכנ

נחום סלושץ באר: ”[לאדון ל]בעל־שמים אשר נדר עבדאלים בן מתן בן עבדאלים בן בעלשמר בפלג לאודיכא את השער הזה והדלתות אשר לו עשיתי בתכניתו. בניתיו בשנת 180 לאדון מלכים (היא) 143 שנה לעם צור, להיות לי לזכר ושם טוב תחת פעמי אדני בעל־שמים לעולם; יברכני!”. הכתובות היא כתובת נדר פיניקית לבעל־שמים, המקדישה לאל שער ודלתות בפלג (פלך, נהר או נמל; ואולי רובע בעיר) של לאודיכא, היא לדקיה, או עיר בשם דומה בסביבות צור המוזכרת בספרות התלמודית.^[4] "עם צר" הוא שם הממשלה האוטונומית של העיר, ומניין השנים תבסס על שנת מתן האוטונומיה, היא שנת 275 לפנה"ס, ומכאן שהכתובת נכתבה בשנת 132 לפנה"ס; שנה זאת מסתדרת עם ספירת שנות מלכותו של תלמי הראשון (הוא "אדון מלכים") מקרב עזה ב־312 לפנה"ס.^[5]

ראו גם

לקריאה נוספת

Renan, Ernest (1862). "Trois Inscriptions Phéniciennes Trouvées à Oum-El-Awamid". Journal asiatique: Ou recueil de mémoires d'extraits et de notices relatifs à l'histoire, à la philosophie, aux sciences, à la littérature et aux langues des peuples orientaux (בצרפתית). Société Asiatique. 20.
Renan, Ernest (1863). "Addition au mémoire de M. Renan sur les inscriptions d'Oum-el-Awamid". Journal Asiatique (בצרפתית). Société asiatique. Nov. -Dec. 1863: 517.
Ledrain, Eugène, Notice sommaire des monuments phéniciens du Musée du Louvre, Musée du Louvre, Paris, Librairies des imprimeries réunies, 1888, p. 60, n° 126
Clermont-Ganneau, C. (1895). "Nouvel essai d'interprétation de la première inscription phénicienne D'Oumm El-Awamid". Études d'archéologie orientale. Bibl. de l'École des Hautes Études, Sci. philol. et hist (בצרפתית). F. Vieweg. נבדק ב-2022-10-16.
Bargès, J. J. L. (1863). "Observations sur les inscriptions phéniciennes du musée Napoléon III". Journal Asiatique (בצרפתית). Société asiatique: 161–195.
Levy, M.A. (1864). "Drei inschriften von Umm-el-Awamid". Phönizische studien. Phönizische studien (בגרמנית). F. E. C. Leuckart. p. 31-.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כתובת בעלשמם בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² Levy, M.A. (1864). "Drei inschriften von Umm-el-Awamid". Phönizische studien. Phönizische studien (בגרמנית). F. E. C. Leuckart. p. 31-.: "Die umfangreichste der drei Inschriften liest man auf einer Alabaster-Platte von ungefähr 32 Centimeter Länge und 29 Centimeter Breite. Der Stein wurde in dem Fundamente eines der verfallenen Häuser gefunden, welche den Hügel bedecken. Die Schrift ist nicht tief eingegraben und hat keinen monumentalen Charakter. Der Stein ist fast unversehrt, bis auf den Anfang, aus acht Buchstaben bestehend, der sich theils durch die vorhandenen Spuren, theils durch den Inhalt der Inschrift wieder herstellen lässt."
^ Renan, Ernest (1862). "Trois Inscriptions Phéniciennes Trouvées à Oum-El-Awamid". Journal asiatique: Ou recueil de mémoires d'extraits et de notices relatifs à l'histoire, à la philosophie, aux sciences, à la littérature et aux langues des peuples orientaux (בצרפתית). Société Asiatique. 20., “Ces trois inscriptions ont été trouvées sous terre, sur le côté nord du mamelon surmonté de colonnes ioniques et couvert de ruines qu'on appelle Oumm el-Awamid'. Les originaux sont déposés au musée Napoléon III.”
^ stèle (AO 4831), אתר מוזיאון הלובר
^ CIS I 7, כרך 1 עמ' 32, לפי Adolf Neubauer, La géographie du Talmud, Michel Lévy Fréres, 1868, עמ' 299; ראו ספרי על דברים ל"ג כ"ד
^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 38–41