כתובת מצודת רבת עמון היא כתובת עמונית מלכותית, ממנה שרדו שמונה שורות קטועות; היא מתוארכת לאמצע המאה ה־9 לפנה"ס, והיא כנראה שריד למצבה שהקים מלך בני עמון במקדש מלכם, ומפרט על התגלות האל המצוה עליו לבנות "מבואות סובבות", מבטיח לו ניצחון על אויביו, מצווה את סדרי המקדש ויראת האלים, ומסיים בברכה למלך ולביתו.[1]
הכתובת על בקבוק מתל סיראן מספרת על "מעבד", (מעשה/מעשי) עמנדב בן הצלאל בן עמנדב, שלושתם מלכי בני עמון: "הכרם והגינות והאתחר ואשחת" – מפעלים מלכותיים, ומסתיימת בברכה למלך.[2]
הכתובת מתיאטרון רבת עמון היא שבר כתובת הכולל כ־11 אותיות, שנמצא בתיאטרון רבת עמון (שנבנה כמה מאות שנים לאחר תקופת תארוך הכתובת); היא כוללת, ככל הנראה, התייחסות לאל בעל ולבני עמון.[3]
כתובת ירחעזר היא כתובת הקדשה קצרה וקטועה שנמצאה על בסיס פסלון במצודת רבת עמון; לפי מיקום מציאתה וההתייחסות האפשרית בה לאחד ממלכי בני עמון ייחוסה עמוני, אך כתבה והשימוש במילה "בר", בניגוד ל"בן" הנפוצה בעמונית, מצביעה על היותה של הכתובת דווקא ארמית.[4]
רשימת מוצרים, כמויות ומעט שמות, מסוף המאה ה־7 או ראשית ה־6 לפנה"ס:[7][8][9][10]
[ל]מלך אכל 𐤘𐤗𐤖𐤖𐤖𐤖𐤖[...]
וצאן 𐤛𐤛𐤚[...]
ולנדבאל בן נעמאל מ[...]
לז[...] מאלת נכאת 𐤗𐤚 אכ[ל...]
לבעש[א] כסף 𐤘𐤘 אש נתן ל[...]
ין 𐤘𐤚 וצאן 𐤗 לבבת [...]
ין 𐤛𐤛𐤚 ואכל 𐤛𐤛
ליתב דשא אכל 𐤘𐤖𐤖𐤖𐤖
צאן 𐤛𐤛𐤛
ארח בת 𐤛
הזכרת המלך בראש מקבלי מס ידועה מכתבי אוגרית ואשור, ובתעודות כאלה נרשמו נכבדים לפי סדר חשיבות יורד; נראה שגם במכתב זה כל הרשומים היו נכבדים.[7] "אכל" (אוכל) הוא חיטה, כמו במקרא (בראשית, מ"א, מ"ח–מ"ט) ובכתבי אוגרית (KTU2 1.14 IV).[7] "מאלת" הוא מהעיר אילת, אולי אילת שעל ים סוף ואולי עיר בשם זהה בעמון.[7] "נכאת" הוא שרף ריחני המשמש לקטורת (בראשית, ל"ז, כ"ה, מ"ג, י"א).[7] "אש" היא מילית פיניקית הזהה למילית העברית "אֲשר" (ש' השעבוד).[11] "ין", כלומר יין, הוא בכיוון הדו־תנועה, בדומה לעברית הישראלית שבחרסי שומרון, פיניקית ואוגריתית.[11] "לבבת" הוא כמו בערבית ובסורית, קמח מעולה.[11] "דשא" הוא עשב למספוא.[11] "ארח" היא, כמו באוגריתית, אכדית ובדומה לערבית, פרה צעירה.[7]
רשימת שמות מהרבע השלישי של המאה ה־6 לפנה"ס:[14][15]
לחש [ב]ן [...]
אלרם בן הו[...]ל[...]
עזראל בן [...]
אלעזר בן מלכאל 𐤖
נקר אלאור 𐤖
אלנדב ברק 𐤖
פרש בן חמשגב 𐤖
[...]א בן שמשאל 𐤖
[ע]זר בן שקל 𐤖
[...]ן בן עקב 𐤖
[...]ל בנני 𐤚
[...]אל ק[...]
[...]לבצרת
את השורה הראשונה יש להשלים, אולי, "לחש[ב]ן" (לעיר חשבון),[12] או כשם אדם "לחש [ב]ן [...]".[14] "בצרת" (צורה קדומה של "בצרה") בשורה האחרונה היא כנראה לא בצרה האדומית, אולי בצרה המואבית (ירמיהו, מ"ח, כ"ד).[14]
רשימת שמות 2
רשימת שמות קצרה באלפבית ארמי, מסביבות 500 לפנה"ס:[16][17]
בן ל[...]
עזיא[ל ...]
בן רפא [...]
בן פסמי [...]
ננידן [...]
תרומתה של כתובת זאת לחקר העמונית היא אונומסטית בלבד.[16]
רשימה קצרה
רשימה קצרה כתובה באלפבית ארמי, מסביבות 525 לפנה"ס:[18][19][20]
[...]נ[...]
סכת פד[...]
תמכאל [...]
בני גבל[...]
"תמכאל" הוא שם עמוני מוכר.[18] "בני גבל" הם כנראה בני העיר גבל, והצורה "בני" ולא "בנ" לרבים בסמיכות איננה מוכרת בעמונית.[18]
ניתן לשחזר גם "למתנאל".[21] "נתנאל" הוא שם מקראי נפוץ, ומקביל ל"יתנאל" הפיניקי הנפוץ (השורש י־ת־נ בפיניקית מקביל לנ־ת־נ בניבים כנעניים אחרים), או ל"מתנאל" הידוע גם הוא בפיניקית.[21]
חרס נוסף נשא את האות א' בלבד.[22] שני חרסים אחרים מאותו הקשר ארכאולוגי כללו שרידי מספר שורות כתובות, אך הטכנולוגיות שהיו נגישות לחוקרים לא אפשרו להם לקרוא אפילו אות אחת.[23]
חרסי תל מזאר
בתל אל־מזאר (כשלושה ק"מ מצפון לתל דיר עלא) שבבקעת הירדן נמצאו אוסטרקונים ארמיים ועמוניים לפי כתבם.[24]
מכתב
מכתב בין אחים או שני רעים, מהמחצית הראשונה של המאה ה־6 לפנה"ס, העוסק בהלוואה או השאלה על משכון:[25][26]
אמר. פלט אמר לאחה. לעבדא[...]
שלם את ועת שערת אתן
לך שערת. לשבת. כער[...]
ועת תן. לפלט א[...]
[...]ישב בא[...]
שמואל אחיטוב פירש: ”אֹמֶר פלט. אָמַר לְאָחִהֻ לְעַבְדְּאֵ[ל הֲ]שָׁלֹם אַתָּ? וָעַתָּ שְׂעִרַת אֶתֵּן לְךָ, שְׂעִרַת לָשֶׁבֶת כְּעֵרָ[בֹן] וָעַתָּ תֵּן לְפלט אָ[חִךָ...] יָשִׁב [...]”.[25] נוסח הפתיחה "אֹמֶר פלוני, אֱמֹר לאלמוני" ידוע מהמכתב הפיניקי מסקארה, מהאוסטרקון האדומי מחורבת עוזה ומכתובות חורבת תימן, ודומה לנוסחות פתיחת מכתבים באוגריתית ("תחם פלוני, לאלמוני רגם" כלומר "דְבר פלוני, לאלמוני אֱמור",[27] או "לאלמוני רגם, תחם פלוני" כלומר "לאלמוני אֱמור, דְבר פלוני"[28]) ובאכדית (um-ma X a-na X qi-bi-ma – כך (אמר) אלמוני, אֶל פלוני, אֶמור[29][30][31]).[32][33] "השל(ו)ם את(ה)?" היא נוסחת ברכה המופיעה גם במקרא, באחת מכתובות חורבת תימן, במכתב הפיניקי מסקארה ובמכתב האדומי מחורבת עוזה, ומיוחדת בכך שלמילה "שלום" לא מצטרפת אות יחס ("אנכי בשלום") אלא במקום המושא העקיף ("לי שלום") באים כינויי גוף.[34] המילה "ועת" (ועתה) בסוף פתיחת המכתב מופיעה גם במכתב האדומי מחורבת עוזה ובמכתבי ערד.[35]
רשימת שמות
רשימת שמות מהאתר, ככל הנראה מהמאה ה־5 לפנה"ס (השכבה הארכאולוגית בה נמצא מעורבת מהתקופה הפרסית וההלניסטית):[36][37]
השם "מלכמית" מזכיר את שם האל מלכם, וניתן להשוותו לשם "כמשית", הוא אביו של מישע.[37] "יהוידע" הוא שם יהויסטי מובהק, עדות להשפעה יהודית או להיותו של אותו יהוידע יהודי.[36]
אוסטרקון מכלח
בכלח נמצא אוסטרקון בכתב ארמי, המתוארך לרבע השלישי של המאה ה־6 לפנה"ס.[38] שלפי שמות המוזכרים בו והשימוש במילה "בן" (ולא "בר") הוא מזוהה כעמוני. הוא מחולק לשלושה טורים, שניים (א' וב') בצד האחד ואחד (ג') בצדו האחר:[38][39][40][41][42][43]
טור א':
[... ב]ן ענאל
חננאל בן ענאל
מנחם. בן בידאל
שבאל. בן עזא
חננאל. בן חזאל.
גנא. בן מנחם
טור ב':
אלנר. בן מ<נ>חם
אלנר. בן [...]אל
זכראל. בן צנר
נדבאל. בן חנן.
טור ג' (צד שני):
מנחם. בן אלישע
אלנר. בן [מ]כאל
אינדב. בן חגי.
אלתמך כבס
עכבר. בלנתן
כתובות על חותמים
מקור נוסף לאונומסטיקון העמוני הוא חותמים. השם שמדובר במקור חשוב,[44] יש לסייג שחותמים וטביעות חותם רבים נמצאים באוספים פרטיים, וקשה לאמת את מהימנותם.[45] בין טביעות החותם העמוניות ניתן למנות את הכיתובים (ירידות שורה, כשמוזכרות במקור המצוטט, מסומנות בסימן "/"):[46]
^בסידור אחר (a-na X qi-bi-ma um-ma X – לפלוני אֶמור, כך (אמר) אלמוני), ראו למשל א. מלמט, תעודות על־אודות "נביאים" ממארי, האוניברסיטה העברית, ירושלים, עמ' 2–3, 14–15, 20–21, Georges Dossin, Une mention de Cananéens dans une lettre de Mari, Syria 50, 1973, עמ' 279
^שמואל אחיטוב, אסתר אשל, זאב משל, לה' תימן ולאשרתו, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 2015, עמ' 91–93, 130
^שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 368
