PROFILPELAJAR.COM

כָּרִישׁ טִיגְרִיסִי
	; ; השוואה בין כריש טיגריסי לבין אדם ממוצע
מצב שימור
	מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	דגי סחוס
על־סדרה:	דמויי כריש
סדרה:	כרישאים
משפחה:	כרישיים
סוג:	Galeocerdo
מין:	כריש טיגריסי
שם מדעי
	Galeocerdo cuvier; ‏מילר והנלה
תחום תפוצה
	; תפוצת כריש טיגריסי- בכחול.

כָּרִישׁ טִיגְרִיסִי^[2] (שם מדעי: Galeocerdo cuvier) המכונה גם טיגריס הים או כריש נמר הוא כריש ממשפחת הכרישיים, והוא המין היחיד בסוג Galeocerdo. כריש טיגריסי הוא טורף גדול העשוי להגיע לאורך של יותר מ-5.5 מטרים והוא הכבד שבבני משפחת הכרישיים^[3]. הוא חי באוקיינוסים וימים טרופיים וממוזגים, ונפוץ במיוחד באזור האיים הפסיפיים. מקור שמו מדוגמת הפסים הכהים האנכיים לגופו המזכירים את דוגמת פסי הטיגריס, פסים אלו דוהים ככל שהכריש מתבגר.

כריש טיגריסי הוא מתבודד, לרוב צייד לילי. תזונתו כוללת מגוון רחב של טרף הכולל סרטנאים, דגים, כלבי ים, עופות ימיים, כרישים קטנים יותר, דיונונים, נחשי ים ודולפינים. כריש טיגריסי נחשב למין הקרוב לסיכון בשל דיג לצורך שימוש בסנפיריו כמזון, ובשימוש לתרופות עממיות^[4].

כריש טיגריסי נמצא במקום שני ברשימת מספר התקיפות הקטלניות המתועדות על בני אדם, שני רק לעמלץ הלבן^[5]^[6].

הוא מבקר לעיתים תכופות בשוניות רדודות, נמלים ותעלות, מה שמעלה סיכוי גבוה למפגש קטלני עם אנשים כמו צוללנים ודייגים^[7].

טקסונומיה

הכריש תואר לראשונה על ידי פרון ולסוור, והוענק לו השם Squalus cuvier. בשנת 1837 מילר והנלה שינו את השם ל-Galeocerdo tigrinus. שם הסוג, Galeocerdo, מקורו ביוונית, galeos שמשמעו כריש ו-cerdus משמעה בלטינית שיער קשה של חזירים. בשפת העם הכריש נקרא כריש אוכל האדם.

כריש טיגריסי חבר בסדרת הכרישאים. חברים בסדרה זו מאופיינים בקרום מצמוץ (nictitating membrane) מעל העין, שני סנפירים גביים, סנפיר ביב בודד, וחמישה שסעי זימים. הוא המין הגדול ביותר במשפחת הכרישיים.

תפוצה ובית גידול

כריש טיגריסי נמצא לעיתים תכופות קרוב לחוף, בעיקר באזורים טרופיים וסוב-טרופיים בכל העולם. יחד עם העמלץ הלבן, ישנן פסיפי, ישנן גרינלנדי, ושש-זימי אפור הכריש טיגריסי נמנה בין המינים הגדולים ביותר של הכרישים החיים כיום. התנהגותו נוודית בעיקר, אולם מונחית בעיקר באמצעות זרמי מים חמימים, ונמצא קרוב יותר לקו המשווה למשך כל החודשים הקרים. הוא נוטה להישאר במים עמוקים במקביל לשוניות, אולם נע דרך תעלות בחיפוש אחר טרף במים רדודים. במערב האוקיינוס השקט, הוא מרחיק לאזורים הצפוניים, כגון יפן, ולאזורים הדרומיים כגון ניו זילנד.

ניתן לצפות במספר כרישי טיגריסי במפרץ מקסיקו, בחופי צפון אמריקה וחלקים מדרום אמריקה. כמו כן, הוא נפוץ מאוד בים הקריבי. אזורים נוספים בהם נצפה כריש טיגריסי לרבות אפריקה, הרפובליקה העממית של סין, הונג קונג, הודו, אוסטרליה וניו זילנד. כרישים טיגריסים נצפו גם בים סוף.

כרישי טיגריסי נצפו בעומקים של כמעט 900 מטרים, אולם הם נודדים למים רדודים הנחשבים לטענת אחדים לרדודים מידי למינים בגודל זה. מחקר שנעשה לאחרונה הראה שכריש טיגריסי ממוצע ישהה בעומק של כ-350 מטרים, עובדה האמורה להפוך אותו למחזה לא נפוץ במים רדודים, אולם כרישי טיגריסי בהוואי נצפו במים רדודים של כשלושה מטרים ולעיתים תכופות נצפה במימי החופים בעומק של כשישה עד 12 מטרים. הם מבקרים לעיתים תכופות בשוניות רדודות, נמלים ותעלות, דבר המגביר את פוטנציאל המפגש עם האדם. הם נצפו ניזונים בנחשולי גאות ושפל בין הלגונות והאוקיינוס של טאראווה. נחשולי גאות ושפל של חודשי האביב נושאים עימם פלנקטון ואורגניזמים מיקרוסקופיים אחרים, שמושכים סרטנים רכי-קונכייה קטנים, המושכים סרדינים, המושכים דגי קיפון אפור, המושכים צניניות כחולות גב, המושכות אליהן את הכריש טיגריסי.

ב-19 ביוני 2023 נצפה כריש טיגריסי סמוך לאחד מחופי אילת הצפוניים על ידי פקח של רשות הטבע והגנים במהלך צלילה.^[8]^[9]

אנטומיה ומראה

גודל

כריש זה הוא מבין הכרישים הגדולים ביותר החיים כיום, והוא מתחרה בגודלו עם העמלץ הלבן. כריש טיגריסי נפוץ בגדלים של בין 3 ל-4.2 מטרים ושוקל בין 385–635 ק"ג. הזכרים עשויים לגדול ל-4.5 מטרים, ונקבות ל-5.5 מטרים. כריש טיגריסי יכול להגיע לגודל מרבי של מעל שישה מטרים ולמשקל של למעלה מ-900 ק"ג^[3]^[10]. הפרט הגדול ביותר היה נקבה מאוסטרליה שהגיע לאורך של 5.5 מטרים (18 רגל) ולמשקל 1,524 קילוגרם (3,360 ליברות).

ביולוגיה

צבעו האופייני של עור כריש טיגריסי נע בין כחול לירוק בהיר ולבן או צהוב בהיר בגחונו. ניתן לראות נקודות כהות ופסים אצל הכרישים הצעירים אולם הם דוהים ככל שהכריש מתבגר. ראשו מעוצב כמעין טריז המאפשר לו להסתובב במהירות ובקלות לכל צד. יש להם גומות זעירות בצד העליון של גופם ובתוכן אלקטרורצפטורים הנקראים אמפולות לורנציני המאפשרות לכרישים לזהות שדות חשמליים, כולל שדות חשמל ביולוגי הנפלט מגופו של הטרף. לכריש טיגריסי יש גם איברי חישה הנקראים מערכת קו הצד הנמשכים כמעט לכל אורך צידי גופם. התפקיד העיקרי של המבנה הזה הוא לגלות ויברציות זעירות ביותר במים. אדפטציה זו מאפשרת לכריש טיגריסי לצוד באפלה ולגלות טרף חבוי או מסווה.

שכבה מחזירת אור הנמצאת מאחרי הרשתית של עין הכריש טיגריסי מאפשרת לחישת תאי האור אפשרות נוספת ללכוד פוטונים של אור ויזואלי, ולהגביר את הנראה בתנאי ראות נמוכים. לכריש טיגריסי יש באופן כללי סנפירים ארוכים המספקים כוח עילוי כשהוא מנווט במים, כשהזנב העילי הארוך מספק פרצי מהירות. כריש טיגריסי שוחה באופן נורמלי באמצעות תנועות גוף קטנות. גבו הגבוה וסנפיר הזנב שלו מתפקדים כציר, המאפשרים לכריש להסתובב במהירות על מקומו, אף על פי שבאופן מובהק סנפירי הגב שלו קרובים יותר לזנבו.

שיניו מהונדסות לחיתוך יעיל של בשר, עצם וחומר אחר כגון שריון צבי ים. אולם כמו אצל רוב הכרישים, הן מתחדשות תדיר על ידי שורות שיניים חדשות.

מזון

כריש טיגריסי הוא טורף-על ובעל מוניטין של כריש המסוגל לטרוף כל דבר. יש לו גם את היכולת להכניע טרף גדול. הוא יטרוף בדרך כלל דגים כליל גרמיים ודגי סחוס אחרים (כמו כרישי חול), סרטנאים, רכיכות, עופות ימיים, יונקים ימיים (כגון תחש המשכן, אריות ים ודולפיניים כמו דולפינן או סטנלה), פתני ים וצבי ים (כגון צב ים ירוק, וצב ים חום). הלסת הסידנית הרחבה והכבדה והפה הענק, בשילוב שיניים חסונות ומשוננות, מאפשרות לכריש הטיגריסי לגבור על טרף גדול מסוגים אלו. בנוסף, ראייה מצוינת וחושי ריח מחודדים מאפשרים לו להגיב לעקבות דם הקלושים ביותר ולהתחקות אחריהם עד מקורם. בשל סכנה מתקיפות טורפים, דולפינים לרוב נמנעים מאזורים שמאכלס אותם הכריש הטיגריסי.

בנוסף, עשוי כריש טיגריסי לתקוף גם לווייתנים גדולים פצועים או חולים. קבוצה תועדה בתקיפת לווייתן גדול-סנפיר חולה והריגתו בשנת 2006 בסמוך להוואי. הוא גם יאכל נבלות של לווייתנים או של חיות ים אחרות. במקרה אחד הם תועדו כאשר הם ניזונים מנבלת לווייתן יחד עם עמלצים לבנים.

כרישים לאורך חופי אוסטרליה ממתינים לצבי ים המגיעים להתרבות. כרישים טיגריסים נודדים להוואי, שם הם חוטפים אפרוחים של אלבטרוס שחור רגל הנוחתים על פני המים ורבים מהם נטרפים.

היכולת לזהות תנודות לחץ מגלים קצרי תדר מאפשרת לכריש להתקדם לכיוון בעל חיים בביטחון, אפילו דרך מים עכורים. הכריש יחוג סביב טרפו וילמד אותו באמצעות מגע עם אפו. בזמן התקיפה, הכריש יאכל את טרפו בדרך כלל בשלמותו.

בשל אופן אכילתו האגרסיבית, הוא יכניס לפיו גם עצמים בלתי אכילים כגון לוחיות רישוי של כלי רכב, פחי נפט, צמיגים וכדורים. מסיבה זו, חלק מהחוקרים מכנים את הכריש הטיגריסי "פח האשפה של האוקיינוס"^[10].

יעילות השחייה ויציבות

כרישי הטיגריסי שוחים באופן כללי לאט, ובשילוב צבעם הנבלע בסביבתם מאוד קשה להבחין בהם ולאתרם בחלק מהאזורים. הם מוסווים טוב במיוחד על רקע כהה. למרות המראה העצל שלו, כריש טיגריסי הוא מהכרישים החזקים ביותר במשפחת הכרישיים. ברגע שהכריש מתקרב לטרפו, הוא יורה עצמו בפרץ מהירות המאפשר לו להגיע לטרף לפני שיספיק לחמוק.

רבייה

זכרים מגיעים לבגרות באורך של בין 2.3 ל-2.9 מטרים ונקבות באורך 2.5 עד 3.5 מטרים. נקבות מזדווגות אחת לשלוש שנים, הריבוי נעשה על ידי הפריה פנימית. הזכר מחדיר אחד ממצבטי המין שלו לפתח הרבייה הפנימי של הנקבה. הזכר משתמש בשיניו כדי לאחוז בנקבה ולייצב עצמו במשך התהליך, לרוב גורם אי נוחות משמעותית ולעיתים מותיר סימני נשיכות על גופה. באזורי חצי הכדור הצפוני ההזדווגות מתרחשת בין החודשים מרץ ומאי, כשההשרצה מתרחשת בין אפריל ויוני בשנה לאחר מכן. בחצי הכדור הדרומי ההזדווגות מתרחשת בנובמבר דצמבר עד תחילת ינואר. הביצים בוקעות בתוך גוף הנקבה והצעירים נולדים חיים לחיי עצמאות כשהם מפותחים לחלוטין.

הצעירים מתפתחים בגופה של הנקבה עד 16 חודשים. השרצה מונה בין עשרה ל-80 פרטים. הצעירים מגיחים באורך 51 עד 76 ס"מ. כרישים אלו מגיעים לבגרות באורך שניים עד שלושה מטרים. תוחלת חייו של הכריש הטיגריסי אינה ידועה אולם ידוע כי הוא חי יותר מ-12 שנה.

תקיפות

הכריש הטיגריסי אחראי לתקיפות קטלניות רבות ונחשב לאחד ממיני הכרישים המסוכנים ביותר, שני רק לעמלץ הלבן. הכריש מצוי לעיתים תכופות בשפכי נהרות, בנמלים ובמים רדודים קרובים לחוף, שם הסיכויים גדולים למפגש עם האדם. בממוצע, שלוש עד ארבע התקפות מתרחשות בשנה בהוואי, כשרוב התקיפות אינן קטלניות. תקיפה ידועה של כריש טיגריסי קרתה ב-2003 לגולשת בת'אני המילטון, אשר איבדה את זרועה כמעט עד הכתף, אך היא החלימה לאחר טיפולים ואף חזרה לגלוש וכיום היא גולשת מקצועית ודוברת בנושא שימור כרישים.

בין 1959 ל-1976 נבררו וניצודו 4,668 כרישי טיגריסי על מנת להגן על תעשיית התיירות, אך התקיפות המשיכו וכנראה שהן מתרבות בין ספטמבר לנובמבר, אז כרישות טיגריסיות נודדות להוואי כדי להשריץ. מאז 2009 היו 119 תקיפות כש-29 מהן היו קטלניות.

כדי להתגונן מהתקיפות נחקק בהוואי חוק האוסר על האכלת כרישים, פעילות תיירותית שהייתה נפוצה. הרשויות גם מתנגדות לצלילה בכלובי מגן, אף שצלילה ללא כלוב מסוכנת בהרבה. עם זאת מספר חוקרים יודעים כיצד לצלול לצד כריש טיגריסי ללא גירוי ציד שלו.

שימור

הוא נידוג במספר אזורים לשימוש בסנפיריו ובכבד שלו. ככל הנראה, אוכלוסיית הכרישים הידלדלה באזורים בהם התבצע דיג מסיבי, אולם לא נשקפת להם סכנת הכחדה. כריש טיגריסי נחשב למין "קרוב לסיכון", בשל ירידת האוכלוסייה מדיג עקב הביקוש לסנפיריו ודיג מסיבי, כך לפי ארגון הIUCN. בזמן שסנפירי כרישים אינם בעלי ערך תזונתי גבוה, כבד הכריש הוא בעל ריכוז גבוה מאוד של ויטמין A ומשתמשים בו למוצרים של שמני ויטמין. בנוסף לדיג תעשייתי, כריש טיגריסי ניצוד בשל עורו המיוחד.

בשנת 2010, גרינפיס הכניסה את הכריש הטיגריסי לרשימה האדומה של מאכלי פירות הים, זו רשימה של מאכלי ים הנמכרים מסביב לעולם אולם מקורם במינים שענפי הדייג שלהם אינם ברי קיימא.

מיתוסים

כמה מילידי הוואי מאמינים כי כריש טיגריסי פוחד מ- na ʻaumakua, רוחותיהם של אבות קדמונים. ילידים אלו חושבים כי כדורי העין של הכריש בעלי כוחות ראייה מיוחדים, מיסטיים. ככל הנראה עקב חושיהם המחודדים של כרישים.