הכשרת הקרקע של הכפר החל כבר בשנת 1950[1]. על פי התכנית, נועד הכפר להיות יישוב חקלאי לכ-50 איש, ולכלול בית ספר ללימודי קודש. הכפר הוקם בשנת 1955[2] על ידי עמותת "כנס הבפטיסטים בישראל", קבוצה של מאמיני ישוע, ציוניים ואוהבי ישראל מארצות הברית, מזרם הבפטיסטים, בהעברת בית יתומים מנצרת לשטח של 40 דונם שנועד להקמת הכפר[3]. באוקטובר 1955 התקיים כנס של בפטיסטים תושבי ישראל בכפר[4].
"הבתים צנועים, בני קומה אחת, אחד מהם בן קומתיים. ליד הבתים בריכת שחיה גדולה ומסביב צריפים, בניני משק ושדות המגיעים עד לגדות הירקון הסמוך."
בשנותיו הראשונות שימש המקום כבית יתומים[6]. מאוחר יותר הוקם בכפר בית ספר[7][8]. לבית הספר היו בשנת 1962 כ-30 תלמידים שלמדו בארבע כתות וכתה מכינה. בנוסף ללימודים רגילים, בהנחיית שבעה מורים, חלקם מארצות הברית וחלקם יהודים מתל אביב, עסקו התלמידים בעבודות במשק החקלאי של הכפר שכלל 200 דונם ובהם ירקות, פרדס (50 דונם) ורפת עם כמה עשרות ראשי בקר[5]. התלמידים למדו עברית, ערבית ואנגלית וקבלו השכלה מוזיקלית[9]. רוב התלמידים היו ערבים, אבל היו גם תלמידים יהודים או בנים לאב יהודי[10]. משרד החינוך לא הכיר בבית הספר[11]. בשנת 1970 התגוררו בכפר שלוש משפחות[12]. בית הספר נסגר בשנת 1972. באותה שנה אורגנה קייטנה בכפר, שהביאה לפרסומים של הרבנות הראשית לישראל המזהירים מפני מסיונריות[13].
הכפר שימש גם מקום התכנסות בו מתכנסים מדי שבוע לתפילה בשבת בפטיסטים ישראלים[10][14] ויש בו מקום ללינת צליינים[15].
