כוב

כוב הוא עם עתיק, המוזכר בנבואתו של יחזקאל על נפילת מצרים ועמים מסביבם: ”כּ֣וּשׁ וּפ֤וּט וְלוּד֙ וְכׇל־הָעֶ֣רֶב וְכ֔וּב וּבְנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַבְּרִ֑ית אִתָּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ”.[1] עם זה לא מוזכר במקומות נוספים.[2]

בתרגום השבעים, עם זה נקרא "לובים", ולכן סבורים רוב החוקרים שמדינת לוב מקורה בעם כוב.[2] לעומת זאת, ישנם מספר חוקרים הדוחים טענה זו, משום שבאותו הפסוק מופיע גם העם פוט, וחוקרים רבים מסכימים שעם זה הוא כיום העם בלוב. החוקרים הדוחים את הטענה שכוב היא בעצם לוב, אומרים כי במקום "וכוב ובני ארץ הברית" יש לקרוא "וכל בני ארץ הברית", אך דעה זו אינה מקובלת.[2]

ראו גם

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.