כביש הסרגל הוא סרט דרמת-מתח משנת 2024 שכתבה וביימה מיה דרייפוס. הסרט היה מועמד ל-9 פרסי אופיר בטקס פרסי אופיר לשנת 2024, כולל לפרס הסרט הטוב ביותר.
עלילה
דפנה, 41, עד לאחרונה חוקרת מבטיחה במשטרת תל אביב, מוצאת את עצמה במשטרת עפולה, מחפשת מחסה מהשמש הקופחת, חוקרת עבירות זניחות, והודפת השאלה המציקה: "למה אין לך ילדים"?
היעלמותה המסתורית של אורלי אלימלך, 36, אלמנת מלחמה יפהפייה וסוערת, מעלה שאלה נוספת: איך זה שאיש אינו מחפש אחריה? ההתעלמות מגורלה של אורלי מזעזע את עולמה של דפנה ועל מנת לפתור את התעלומה, היא מוכנה לשלם כל מחיר שתידרש לו.
ב-2018 הסרט נבחר להשתתף ב"אטלייה" של פסטיבל קאן (יחד עם 14 סרטים נוספים באותה שנה), תוכנית שנועדה לסייע ליוצרים לגייס מימון ולהשלים פרויקט שעליו הם עובדים.[5] כך דרייפוס הסבירה את הפרויקט בהצהרת הכוונות באטלייה:[6]
מצעירותי הייתי צופה במותחנים הגדולים של שנות השבעים. בדרך כלל במרכז העלילה היה חוקר שעברו רודף אותו, או בלש שמתעמת עם המערכת. תמיד הזדהיתי איתו. בכביש הסרגל אני שואלת: מה קורה לג'אנר הזה כשאישה היא הכוח היצירתי מאחוריו, גם על המסך עצמו וגם מאחורי הקלעים? האם הגיבורה תנסה להגדיר את עצמה ביחס לזכר האלפא? האם יש דבר כזה "נקבת אלפא"? זהו מותח פסיכולוגי בהובלה נשית, שבמרכזו אישה שרוצה להציל אישה אחרת. דרך אישיותה של אורלי, דפנה תתחבר לכל ההיבטים המודחקים בחייה. המצילה תהפוך לאחת שתוצל. דפנה תמצא את האישה - את האחת שהיא החביאה מעצמה.
ביקורות
הסרט זכה בציון לשבח בתחרות הישראלית בפסטיבל הקולנוע ירושלים. בנימוקי השופטים נכתב "הרשים אותנו האומץ שנדרש בארץ לעסוק בשכול שנשזר בפרשת רצח. לפעמים המקומי, נטול הברק אך מדויק בפרטיו, מצליח לחצות גבולות. הסרט הזה, עם להקת השחקנים המעולה שלו, הוא מקומי ואוניברסלי כאחד".[7]
אורון שמיר כתב בהארץ ש"הדמות הראשית מוקפת בעולם של חידות ורמזים, והקהל מוזמן לפענח את המקרה יחד עם החוקרת הנחושה. לצד זאת, דרייפוס לא מוותרת על הומור ואנושיות כדי לפרוק את המתח או להעמיק את החרדה המתגברת. (...) מתחשק לכנות את התוצאה "טווין פיקס בעפולה", אבל לא כחיקוי סתמי. דרך מוסכמות ז'אנריות ומשחק עם ציפיות הקהל מועלות שאלות אתיות ופילוסופיות על שכבות במרקם החברתי וערבות הדדית לעומת מנטליות של חמולה. ההקשרים רחבים ונעים בין שחיתות ממוסדת לחרדה קיומית של נשים שאם ייעלמו — לא יחפשו אחריהן." שמיר גם שיבח את דמויות המשנה ושחקניהן, ובפרט קרא לדמותו של עידן עמדי "הום-פאטאל" (היפוך מגדרי של פאם פאטאל).[8]
זהו כיף של סרט, גם בלי כל הקריאה החברתית שהוא מאפשר. לא עושים כאן הרבה מותחנים והסרט הזה מראה כי המציאות הישראלית יכולה להיות בסיס למותחן בידורי טוב, כזה שהעיקר בו הוא גם התעלומה, אבל לא פחות מכך הדרמה, הקומדיה, והסביבה הייחודית בה הוא מתרחש. סביבה שהיא שילוב של המוכר והנוכח עם מסתורין של דברים שלא מדוברים על טבעו של המקום, סוג של ״טווין פיקס״ עם עמק וכביש ישר במקום פסגות, אקליפטוסים ושדות חלקאיים כרקע לאפלה הישראלית הקשורה לא רק לנוכחות של השכול, אלא גם לאופן בו החברה משמרת את קדושתו. אבל לא רק הוא קדוש, אלא גם המחשבה על הפריפריה הישראלית כבעלת ישות עצמאית, שהחוקרת מתל אביב יכולה לבקר בה, אבל אולי לא לגמרי להבין.