בהלכות שבת, כבוד שבת היא מצווה מדברי נביאים[1] לכבד את השבת בדרכים שונות. החלוקה בין דברים שהם כבוד שבת לבין דברים שהם עונג שבת אינה חדה ומובהקת, אך לפי הגר"א במצוות כבוד השבת כלולות הפעולות הנעשות בערב שבת, ובמצוות עונג שבת כלולות הפעולות הנעשות בשבת עצמה[2].
בגמרא מתוארים שני מלאכי השרת המלווים את האדם בליל שבת מבית הכנסת לביתו, ומתייחסים להכנות שנערכו לכבוד השבת:
שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת - מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו - מלאך רע אומר: יהיה רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו
יש שנהגו לצאת לשדה או לחצר בעת כניסת השבת, כדי לקבל את פניה[13]. כך היו נוהגים האר"י ותלמידיו, והבעל שם טוב עם תלמידיו[14]. כיום נהוג לעשות זאת באמירת הפיוט לכה דודי בקבלת שבת, ובמיוחד במילים שבסיומו - "בואי כלה בואי כלה".[15]
