ב-1910 נאלץ לחזור לפולין כדי להתגייס (עקב היותו בעל אזרחות פולנית). יחד איתו חזר להתגייס גם חברו שלמה לביא. עם סיום הטירונות רכשו השניים דרכונים מזויפים, ערקו מהצבא וחזרו ארצה. עם חזרתו החל כבשנה לעבוד בנטיעות ביער הרצל ובבן שמן תוך שהוא מסייע ליצחק וולקני-אלעזרי. בהמשך מינה אותו וולקני למנהל עבודת הנטיעות.
באוקטובר 1913 נשא לאישה את חנה סוקלבר[3][4]. לאחר הנישואין עברו בני הזוג לגור במושבה כנרת שם עברו לגור בביתו של רפאל ברז'ינסקי שהחליט לרדת לאוסטרליה. במושבה מילא כבשנה תפקידים ציבוריים שונים ומונה כמוכתר המושבה.
לאחר התיישבותם בכנרת שכנע כבשנה את הוריו לעלות ארצה ויישב אותם בסמוך למושבה[5].
בתקופת מלחמת העולם הראשונה מונה כבשנה על ידי הטורקים, מתוקף תפקודו כמוכתר, לגייס איכרים עם עגלות וסוסים עבור המאמץ המלחמתי. יצחק התגייס גם הוא וירד עם צי העגלות ואיכרי הגליל לבאר שבע וביצע משם משלוחים עד אל עריש ותעלת סואץ. ב-1917 עם ההתקדמות צפונה של הכוחות הבריטים של אדמונד אלנבי נסוגו הטורקים ולאיכרים התאפשר לחזור לביתם. באותה תקופה החל גירוש תל אביב, אלפי יהודים ממרכז הארץ גורשו על ידי הטורקים לגליל, וכבשנה היה בצוות שפעל למצוא להם מחסה, מזון ועבודה במושבות יבנאל וכנרת.
לחנה ויצחק כבשנה נולדו חמישה ילדים. אחת מבנותיו נישאה לאריק נחמקין מנהלל.
^חנה נולדה בפולין ב-1896, עלתה לארץ ב-1914 וחיה ביבנאל שם הכירה את אחיותיו של כבשנה, מרים וחנה, שנישאו לבני משפחת יפה (מרים נישאה לחיים יפה וחנה נישאה לדב יפה)
