נולד בטורוב, פלך מינסק שברוסיה הלבנה (בתחום המושב היהודי), לרב ברוך מנדלבוים וללאה לבית טייטלבוים. בשנת תרל"ד (1874), בהיותו בן ארבע עשרה, עלה עם הוריו ותשעת אחיו ואחיותיו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה בירושלים. למד בישיבות ירושלים, ונודע בכינוי "העילוי מטורוב".
בשנת תרל"ח (1878) נישא לפייגה, בת הרב בכור חיים יוסף דוד אזולאי, מצאצאי החיד"א. היה מראשוני מאה שערים, ויזם את הקמת בית כנסת החסידי "בית ברוך", שהיה בית הכנסת הראשון לעדת החסידים מחוץ לחומת העיר העתיקה.
בשנת תרמ"ו (1886) התמנה לרב בטולה שברוסיה, אך כעבור זמן קצר שב ארצה. באותה שנה היה ממייסדי אגודת "נחלת ישראל – רמה", שפעלה להקמת יישוב יהודי ליד נבי סמואל. בשנת תרמ"ז (1887) היה ממייסדי ועד השחיטה הראשון לעדת האשכנזים בירושלים, ומאז שימש ראש השוחטים בירושלים עד סוף ימיו.
היה מעסקני הציבור בירושלים. בשנת תרס"ח (1908) יצא לאיסטנבול כציר מטעם יהודי ארץ ישראל בבחירת החכם באשי. ייסד "חברת ביקור חולים" בשכונת מאה שערים, כמו כן ייסד "חברת משמרת שבת" בירושלים ועמד בראשה עד סוף ימיו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה פעל יחד עם אחיו, שמחה מנדלבוים, בוועד העזרה ליהודי ירושלים שעסק בחלוקת מזון וכסף לנצרכים.
בניו נשאו את שם משפחת אשתו – אזולאי. בנו אברהם אזולאי היה מעסקני הציבור הדתי בתל אביב, ממייסדי שכונותיה וחבר מועצת העיר. חתנו הוא הרב שפטיה הלוי סג"ל, מרבני נווה שלום.
