הרב יעקב גולדמן (ט' באלול ה'תרס"ו – י"ד בתמוז תשמ"ו; 30 באוגוסט 1906 – 21 ביולי 1986) היה רב בתי הסוהר ומחנות המעצר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, מזכירו ויד-ימינו של הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ופעיל באכלוס הרובע המוסלמי ביהודים לאחר מלחמת ששת הימים.

גולדמן נולד בעיר רוצ'סטר, ניו יורק, הצעיר מ-12 ילדים של חיים-יהודה וצירל גולדמן, ילידי פולין שהיגרו לארצות הברית בשנת 1886. לאחר לימודים יסודיים ותיכוניים בעיר הולדתו למד בישיבת רבי יצחק אלחנן ובמקביל באוניברסיטת ניו יורק.

בניו יורק הכיר את חנה בלומנטל, ילידת ירושלים ונינתו של הרב עזריאל זליג הויזדורף, ממייסדי בתי מחסה בעיר העתיקה בירושלים במאה ה-19. חנה ויעקב עלו לארץ ישראל עם הוריו ולאחר מכן נישאו בתל אביב בשנת 1927.

גולדמן הוסמך כרב בירושלים ושימש כמזכירו ויד-ימינו של הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג. הוא נלווה אל הרב הרצוג ב"מסע הצלה" עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שכלל את הוותיקן, כשהמגמה היא פגישה עם האפיפיור פיוס ה-12, במטרה לרתמו להצלת יהדות אירופה, ונסיעה ללונדון לפגישה עם השגריר הסובייטי איוואן מאיסקי, לבקשו שיפעל אצל ממשלתו לאפשר למאות בני-תורה ש"נתקעו" ברוסיה להגיע לנמל ולדיווסטוק, כדי שמשם יוכלו להמשיך את דרכם ליפן, כשכבר בידיהם אשרות-כניסה לארץ זו. השגריר הבטיח ומילא את הבטחתו נאמנה.

בשנת 1943 התגייס לצבא הבריטי, ושירת כרב צבאי ביחידות הארץ-ישראליות. במסגרת שירותו סייע לניצולי השואה. בין היתר פקד את מחנה אל שאט שריכז פליטים ליד תעלת סואץ שחלק קטן מהם היו יהודים.^[1]

עם שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1946 התמנה כרב בתי-הסוהר ומחנות-המעצר בארץ ישראל ובקניה, מטעם הוועד הלאומי לכנסת ישראל. בתפקידו זה הגדיל לעשות לשחרורם של אסירים ועצירים, חברי המחתרות, מהכלא הבריטי, ואף הצליח להניא את המפקד הצבאי הבריטי, הגנרל אוולין בארקר, מלאשר הוצאתם להורג של שמונה עשר חברי הלח"י, שנדונו למוות בשנת 1946, לאחר ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה.

אור לב' באייר תש"ז (21 באפריל 1947) שהה הרב גולדמן במחיצתם של מאיר פיינשטיין ומשה ברזני ועשה עמם את שעותיהם האחרונות בבית הסוהר המרכזי בירושלים, וכששירת "אדון עולם" נישאת בפי שלושתם נפרד מהם סמוך לרגע בו פוצצו עצמם ברימון יד שהוסתר בתפוז^[2].

הרב גולדמן ביקר במחנה בגילגיל שבקניה, בו נעצרו 251 מחברי המחתרות; בבית הסוהר לנשים בבית לחם בו נאסרו ונעצרו חברות המחתרות, בכלא עכו ובכל כלא בו היו עצורים יהודים. הרב גולדמן נתבקש לבקר במחנות המעצר בקפריסין, ולעשות להרגעת הרוחות של ניצולי השואה שהוגלו לשם. לאחר מכן התבקש לסייע למוסדות היישוב בהסברה ציונית בארצות הברית, בלשון האנגלית, ופעל נמרצות לאיסוף כספים במסגרת ה-UJA.

בשנת 1949 התמנה כמנהל מחלקת הישיבות מטעם הג'וינט (JDC) בה עשה עד לפרישתו לגמלאות.

בזמן אכלוסה מחדש של העיר העתיקה, לאחר מלחמת ששת הימים, הביא לאכלוסם של חלק מהבניינים שבבעלות יהודית ברובע המוסלמי. הוא הירבה להדגיש, שרובע זה היה יותר יהודי מהרובע השכן המכונה "יהודי", ושיש לעשות להחזרת העטרה ליושנה. אחת מפעולותיו הראשונות הייתה הכנת סקר ומפה של המבנים היהודיים באזור רחוב חברון (היום נקרא רחוב מעלה חלדייה) ושאר המקומות שבין החומות בהם גרו יהודים עד לשנת תרצ"ו. לאחר מכן דרבן את בעלי הבתים היהודיים באזור לשקמם וליישבם ביהודים כבעבר.

הרב גולדמן נפטר בירושלים בי"ד בתמוז תשמ"ו (21 ביולי 1986) ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים. הניח אחריו בן ובת.

על-שמו כיכר בירושלים בסמוך למוזיאון אסירי המחתרות.

• אתר הרב יעקב גולדמן
• כרטיס הקבר של יעקב גולדמן, באתר הר הזיתים