הרב יעקב בן ציון הכהן מנדלסון (ט"ו בתשרי ה'תרל"ו, 14 בנובמבר 1875 – י"ב באב ה'תש"א, 5 באוגוסט 1941) היה רב בריטי-אמריקני שכיהן כרב בלידס, בגייטסהד, בגלאזגו, ובניוארק, מראשי "אגודת הרבנים" ומחבר ספרים.
תולדות חייו
נולד בקרייזבורג למנחם וביילה רחל. שם משפחתו המקורי היה מרון (לעיתים נעשה שימוש בצורה "לבית מרון")[1]. למד בישיבה בעירו אצל הרב גדליה הרץ, בישיבה בדוינסק אצל הרב קאפיל מרגליות וב"קיבוץ" באיישישוק, אך עיקר לימודו היה בישיבה בקרייזבורג אצל הרב בנימין לייב, שממנו נסמך לרבנות. כמו כן, בידי הרב אליהו פוסק והרב עקיבא הכהן מאטלין אב"ד היינא. התארס עם בת דודתו פייגא (פאני) בת חיים יצחק סקיי, אך הנישואין נדחו בשל גיוסו בכוח לצבא הרוסי, שממנו ערק בשל קשיים בניהול אורח חיים יהודי דתי. בעקבות כך הוא שינה את שם משפחתו למנדלסון (על שם אביו), ונאלץ לברוח מרוסיה, ובשנת ה'תרנ"ט (1899) נמלט ללונדון. בגיל 22 החל לשמש כרב ודיין בבית הכנסת "חברת תורה" בלידס.
בשנת ה'תרס"ד (1904) התמנה כרבה של גייטסהד, ובשנת ה'תרס"ו (1906) נבחר לרבה של גלאזגו. אחת מפעולותיו בגלאזגו הייתה מלחמתו בקרטל המצות בעיר שהוביל לעליית מחירי המצות. הרב מנדלסון שכר בעצמו מפעל לביסקוויטים, הכשיר אותו לפסח ואפה בו מצות, שאותן מכר במחיר מוזל כדי לשבור את הקרטל.
בשנת ה'תרע"ה (1915), לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה היגר לארצות הברית מחשש שבנו יגוייס לצבא הבריטי. הוא השתקע בניוארק, ניו ג'רזי, שבה חי את שארית חייו. בשנת ה'תרע"ט (1919) התמנה לרב קהילת "תפארת ישראל" של יוצאי בריסק דליטא. בשנת ה'תרפ"א (1921) התמנה לממונה על הכשרות בעיר, והפך בכך ל"רב הכולל". בתחילה הוא פעל מבתי כנסת שונים: "עדת ישראל", "בני יעקב - אנשי גליציה" ולבסוף ייסד בשנת ה'תרצ"ד (1934) את בית הכנסת "בית מדרש הגדול". בין תלמידיו היה הרב גדליה דב שוורץ. בין שאר פעולותיו כרב היו רכישת חלקה לקהילה האורתודוקסית בבית הקברות היהודי צפון ארלינגטון בניו ג'רזי. יריבות קשה שררה בין מערכת הכשרות שלו לבין המערכת המתחרה שהקים הרב יוסף קונביץ, והיא הגיעה עד לדין תורה, כשהרב מנדלסון מגובה בתמיכתם של רבנים רבים. מחלוקת נוספת התעוררה כשהתיר במקרה מסוים לאכול משחיטתו של שוחט שאיננו שומר שבת, פסק שגרר תגובה מאת הרב שמעון יהודה הכהן שקופ[2]. התכתב עם רבנים בולטים באירופה, בהם הרבנים מלכיאל צבי טננבוים ויחיאל מיכל הלוי אפשטיין[3]. הרב צבי פסח פרנק התכתב עמו כשהיה צעיר[4].
הוא הצטרף לאגודת הרבנים, שבה נחשב למומחה לענייני כשרות, ונבחר לסגן נשיא באחת מאסיפות הארגון[5]. הוא נאם מספר פעמים בכינוסי הרבנים, ובוועידת הארגון שהתכנסה בספטמבר 1940, יצא בקריאה ליהודי ארצות הברית לסייע לפליטים יהודים ממלחמת העולם השנייה שהשתוללה אז באירופה.
נפטר בי"ב באב ה'תש"א 5 באוגוסט 1941, ונקבר בחלקה האורתודקסית שייסד בבית הקברות בניוארק.
משפחתו
הרב מנדלסון נישא לבת דודתו פייגע (פאני) בת הרב חיים יצחק סקיי (נפטרה ב-1971). לבני הזוג נולדו אחד עשר ילדים. רבים מצאצאיו מחזיקים בעמדות מפתח בתחומי הרבנות, הכשרות והחזנות בארצות הברית ובקנדה. בהם:
- בנו הארי חזר לשם המשפחה המקורי מוריין. ייסד את קהילת ישראל הצעיר בניוארק.
- בנו נתן נחמיה היה חזן במונטריאול.
- בנו הרב ברוך פסח חיבר את הספר "הערות כהן בעבודתו" על הש"ס.
כתביו
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מסורת משפחתית מייחסת שם זה למוצאה של המשפחה ממגורשי ספרד.
- ^ הרב שמעון יהודה הכהן שקאפ, בעניין שחיטת מומר לחללל שבת, מוריה צ-צא, כסלו תשל"ט, עמ' לג-לד.
- ^ יעקב בן ציון מנדלסון, מדרש יעב"ץ בראשית עמ' קלה, באתר היברובוקס.
- ^ צבי פסח פרנק, הר צבי חושן משפט (חלק ו) סימן צ, באתר היברובוקס. שם כתוב בטעות שהרב מנדלסון חי בניו יורק במקום בניוארק.
- ^ DEATHES OF THE WEEK, The Sentinel, 14 באוגוסט 1941.