PROFILPELAJAR.COM

ייסורי ורתר הצעיר
Die Leiden des jungen Werthers
	המהדורה הראשונה של הרומן, משנת 1774
מידע כללי
מאת	יוהאן וולפגנג פון גתה
שפת המקור	גרמנית
סוגה	רומן מכתבים
נושא	מחלת אהבה, התאבדות
מקום התרחשות	Walheim
תקופת התרחשות	1771, 1772
הוצאה
תאריך הוצאה	1774
מספר עמודים	155
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת כרמל
תאריך	2000
תרגום	יעקב גוטשלק
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	003778074, 001970484

ייסורי ורתר הצעיר (גרמנית: Die Leiden des jungen Werthers) הוא רומן מכתבים מאת יוהאן וולפגנג פון גתה, שראה אור לראשונה בשנת 1774.

זהו הרומן הראשון שכתב גתה, והוא הפך אותו כמעט בין־לילה למפורסם במרחב הגרמני כולו. הספר פורסם בסתיו 1774 ביריד הספרים של לייפציג וזכה שם להצלחה אדירה. ניתן לומר כי זהו ספרו היחיד של גתה שנקרא כבר על ידי בני זמנו. ההצלחה לה זכה הביאה לגתה פרסום ועושר לכל ימי חייו. הספר הוא אחת היצירות הייצוגיות של זרם הסער והפרץ (Sturm und Drang).

תוכן הספר

מרבית הספר (למעט סופו) מורכב ממכתבים שכותב הגיבור ורתר לחברו וילהלם. ורתר, בחור צעיר שעוד לא מצא את ייעודו בחיים, נמלט מהחיים הבורגניים לעיר הקטנה "W". שם הוא מבלה את זמנו בנעימים בסיורים בטבע ובציור. באחד הימים הוא מוזמן לנשף, שם הוא פוגש בלוטֶה, בתו של פקיד המטפלת בשמונת אחיה מאז מות אימה. ורתר יודע מראש כי היא מאורסת, ועם זאת מתכחש לעובדה זו ומתאהב בה במהירות. במהלך הנשף מתחוללת סופה, המזכירה לשניהם את אותו השיר מאת קלופשטוק, ומביאה אותם להכרה כי הם קרובים בנפשם. מרגע זה ואילך מבלים ורתר ולוטה יחדיו לעיתים תכופות.

רגשותיו של ורתר משתנים כאשר שב אלברט, ארוסה של לוטה, ממסע העסקים שלו. נוכחותו של הארוס מבהירה לו את חוסר התקווה שבאהבה שהוא רוחש ללוטה. על אף שאלברט הוא אדם חברותי ומסביר פנים, היחסים בינו לבין ורתר נותרים מתוחים. כאשר מבין ורתר כי אהבתו החזקה וחסרת התקווה ללוטה מסכנת אותו, הוא עוזב את העיר. לאחר שהוא מנסה את ידו בעבודה פקידותית, הוא מתייאש מהקטנוניות והקפדנות הכרוכה בבירוקרטיה, ושב מאוכזב לעיר. בזמן היעדרו נישאו לוטה ואלברט. ורתר מבקר את לוטה באחד הערבים, קורא לה שירה עתיקה, וסופו של דבר שהרגש גובר על שניהם והם מתנשקים. לוטה נמלטת מהמקום ומבטיחה לא להיפגש עם ורתר שוב לעולם. ורתר שוקע ביאוש מוחלט. הוא כותב מכתב פרידה, שואל מאלברט שני אקדחים באמתלה כלשהי, ויורה בעצמו למוות.

אהבת גתה לשרלוטה בוף

עלילת הספר מכילה מוטיבים אוטוביוגרפיים מסוימים. בזמן ההשתלמות שלו בבית המשפט בווצלאר פגש גתה בשרלוטה בוף והתאהב בה. בוף הובטחה זה מכבר למשפטן בשם קסטנר, שגם היה חביב על אביה יותר מגתה הצעיר בעל השאיפות האומנותיות שבלטו כבר אז יותר מכישוריו המשפטיים. גתה ניתק עצמו משרלוטה בוף, ולפי המסופר תרגם את כאבו לרומן-המכתבים בבולמוס כתיבה שנמשך שלושה חודשים.

התאבדותו של קרל וילהלם ירוזלם

אחדים מהפרטים ברומן חורגים מסיפור חייו של גתה. ראשית כל הסיום: בעוד שוורתר בחר להתאבד, הפנה גתה את מרצו לכתיבה. ההשראה לתיאור מעשה ההתאבדות באה לגתה ממכרו ועמיתו הצעיר למקצוע, קרל וילהלם ירוזלם (ירושלים), אשר אכן התאבד באוקטובר 1772 בירייה בראשו בגלל אהבה נכזבת, ואשר קברו בעיר וצלאר הפך למקום עלייה לרגל לצעירים מאוהבים נואשים. על מעשה ההתאבדות סיפר קסטנר, ארוסה של שרלוטה בוף, לגתה. הוא גם זה שלרוע המזל השאיל לירוזלם את האקדח בו שם קץ לחייו. סיפור ההתאבדות של ירוזלם הביא את גתה לשלב את חוויותיו מקיץ 1772 בגורלו של ירוזלם ולתארם בספר. גתה עיצב את דמותו של ורתר בקווי האופי של ירוזלם. כדי לעמוד מקרוב על נסיבות ההתאבדות, שב גתה לוצלאר לביקור בנובמבר 1772, שם ערך שיחות עם מקורביו של ירוזלם. כן שילב גתה בתיאור סצנת ההתאבדות את תיאוריו של קסטנר במכתבו, לעיתים ממש מילה במילה.

פולחן הספר והשערורייה סביבו

עם פרסומו של הספר, פרצה בקרב הצעירים "היסטריית-ורתר" של ממש, שהפכה את דמותו של ורתר למודל לחיקוי. נוצרה אפנת לבוש בהשראתו (מכנסיים צהובים, וסט צהוב, מעיל כחול), וצצו גם מוצרים אחרים (ספל, מי גילוח). איורים של סצינות מתוך הספר קישטו קנקני קפה ותה, ספלים, וכלי מטבח אחרים. בקרב הבורגנות המשכילה של התקופה הייתה שעת התה למפגש יומי עם ספרות התקופה.

לספר קמו גם מתנגדים. הכנסייה, וכן סופרים אחרים בני התקופה, ראו בספר האדרה של מעשה ההתאבדות, וסברו שבני נוער מחקים את המעשה. הדבר הגיע לידי משפט, בו ניפחה הכנסייה את מספרי המתאבדים, עד כי היום לא ניתן עוד לדעת כמה מקרי התאבדות מקורם אכן בספר. מניחים עם זאת כי מדובר במקרים בודדים. גתה טען להגנתו, כי הוא נותן את הדוגמה הטובה ביותר בבוחרו בחיים, וכי הכתיבה מקלה על כאב הלב. כאשר נצפה גל התאבדויות עקב התאבדות של אישיות מפורסמת, התופעה נקראת אפקט ורתר.

חשיבות הספר בתולדות הספרות הגרמנית

הרומן "ייסורי ורתר" נחשב למבשר מושג הרגשנות (Empfindsamkeit) בספרות, וכן לרומן מפתח בזרם הסער והפרץ. הספר נדפס במספר עותקים גבוה מאוד ביחס לתקופת יציאתו לאור, והיה בין הגורמים לתופעת "היסטריית הקריאה".

גתה לא יכול היה לשער כי הספר יהפוך להצלחה חובקת עולם. בווצלאר מוצג כיום אוסף של פרודיות, חיקויים, כתבי פולמוס ותרגומים במגוון רב של שפות. הצלחתו של הרומן חרגה מגדר אופנה חולפת. גתה עצמו התייחס לכך באוטוביוגרפיה שלו:

"השפעת הספר הקטן הזה הייתה גדולה, אפילו אדירה, ובעיקר בשל כך שהופיע בזמן הנכון"

תומאס מאן, שעיבד את עלילת הספר מחדש בספרו לוטה בוויימאר, כתב:

"זוהי יצירת מופת, בה משתלבים באופן כמעט חד-פעמי רגש סוחף ותובנה אמנותית בוגרת. הספר עוסק בנעורים ובגאונות, והורתו באה לו מנעורים ומגאונות"