יד בה האצבע המורה קצרה מן הקמיצה כך שיחס 2D:4D קטן, מה שמצביע על חשיפה תוך רחמית גבוהה לטסטוסטרון
יחס אצבעות (2D:4D) הוא היחס בין אורך האצבע השנייה (המורה) לבין אורך האצבע הרביעית (הקמיצה), והוא נמדד בדרך כלל ממקום החיבור של האצבע לכף היד עד לקצה האצבע. קיימת טענה כי היחס מושפע מהחשיפה לאנדרוגנים, כגון טסטוסטרון, בעת ההתפתחות ברחם, כך שניתן להשתמש ביחס זה כאומדן גס לחשיפה לאנדרוגנים תוך רחמיים. יחס 2D:4D נמוך מורה על חשיפה גבוהה יותר לאנדרוגנים. 2D:4D מחושב על ידי מדידת אורך האצבע המורה והקמיצה ביד ימין וחלוקתם זה בזה. אם האצבע המורה היא הארוכה מבין השתיים היחס יוצא גדול מאחד ואם הקמיצה ארוכה יותר היחס יוצא קטן מאחד.
יחס 2D:4D הוא צורה של דו-צורתיות זוויגית באדם: אצל גברים האצבע המורה בדרך כלל קצרה מן הקמיצה, ואצל נשים היא בדרך כלל שווה לה או ארוכה ממנה. מגוון מחקרים הדגימו קשר בין יחס 2D:4D לבין תכונות פיזיות והתנהגויות מסוימות.
מחקר שערך פרופ' גון מאנינג עם חוקרים מהאוניברסיטה הרפואית בפולין ובית החולים האוניברסיטאי בשוודיה, בדק את הקשר בין יחסי האצבעות הרביעית (קמיצה) ואצבע השנייה לבין חומרת מחלת הקוביד-19. החוקרים הבחינו כי מטופלים עם אצבע רביעית קצרה ביחס לאצבע השנייה, "נשית יותר", נוטים לחוות תסמינים חמורים של קוביד-19 המובילים לאשפוז.[1]
