גל המהגרים הארמני הראשון שהגיע לארגנטינה היה בשנת 1892, בעיקר ממצרים וסוריה.[2] במהלך מלחמת העולם הראשונה הגיעו כמה אלפי מהגרים ארמנים לארגנטינה. רבים היו ניצולי רצח העם הארמני שנגרם על ידי האימפריה העות'מאנית. במאי1918 הכריזה ארמניה על עצמאותה מהאימפריה הרוסית והקימה את הרפובליקה הראשונה של ארמניה.[3] בשנת 1920 הכירה ארגנטינה בעצמאות ארמניה ונוצרו יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. בדצמבר 1920 פלש הצבא האדום לארמניה והיא חזרה לברית הממועצות.[2]
בספטמבר1987 נשא נשיא ארגנטינה ראול אלפונסין נאום בפני הקהילה הארמנית בארגנטינה וקבע כי הוא מכיר ברצח העם הארמני.[7] בשנת 1995 הטיל הנשיא קרלוס מנם וטו על חוק שהיה מכיר ברצח העם הארמני.[8] ב-11 בינואר2007 חתם הנשיא נסטור קירשנר על חוק (26.199) לפיו ארגנטינה הכירה רשמית ברצח העם הארמני.[9]
ארגנטינה וארמניה חתמו על הסכמים דו-צדדיים רבים מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות בשנת 1992, כגון הסכם לשיתוף פעולה בין שתי המדינות (1992); הסכם לקידום והגנה הדדית על השקעות (1993); הסכם בנושא סחר ושיתוף פעולה כלכלי (1994); הסכם לשיתוף פעולה בין מדע וטכנולוגיה (1994); הסכם על שיתוף פעולה בשימושים שלווים באנרגיה גרעינית (1998); הסכם לשיתוף פעולה בתחום התרבות והחינוך (1998); הסכם לשיתוף פעולה בתחום התיירות (2002); הסכם ביטול דרישת הוויזה לבעלי דרכון רגיל (2011); הסכם על תוכנית חופשת עבודה (2014) והסכם על שיתוף פעולה כלכלי (2014).[4]
סחר
בשנת 2018 הסתכם המסחר בין ארגנטינה לארמניה ב-9.2 מיליון דולר. הייצוא העיקרי של ארגנטינה לארמניה כולל: בשר, סוכר וטבק. הייצוא העיקרי של ארמניה לארגנטינה כולל: בד סרוג ובגדים. ארגנטינה היא המשקיעה הזרה החמישית בגודלה בארמניה.[10]
