הרב יועזר אפרים אריאל (שטגליץ במקור; נולד בכ"ט בכסלו תש"ג, 8 בדצמבר 1942) הוא דיין ישראלי. שימש כדיין בבית הדין האזורי בטבריה וצפת.
תולדותיו
נולד בירושלים, בנם של משה ואסתר שטיגליץ. הוא בן המחזור הראשון בישיבת נחלים ובוגר ישיבת כנסת חזקיהו בכפר חסידים. כיהן כדיין בבית הדין האזורי בטבריה וצפת, בבית הדין לגיור בירושלים ובבית הדין לדיני ממונות בקרית ארבע. כמו כן שימש כראש הכולל של ישיבת ניר בקריית ארבע.
הרב אריאל נחשב מומחה בדיני בוררות ופרסם מספר ספרים בנושא. בשנות ה-90 ערך את קובצי פסקי דין של בית הדין האזורי לדיני ממונות של קריית ארבע. הוא מפרסם מאמרי הלכה בנושאים אקטואליים בכתבי עת שונים, ובהם תחומין ואסיא.
בינואר 2013 פרש לגמלאות. מספר שבועות לאחר מכן ייצג רבנים ודיינים שנבצר מהם להשתתף בכנס בחירת מועמד מטעם הציונות הדתית לכהונת הרב הראשי לישראל[1].
חיים אישיים
אחיו הם הרב יעקב אריאל רב העיר רמת גן, הרב ישראל אריאל מייסד מכון המקדש, והרב יגאל אריאל לשעבר רב המושב נוב.
הוא מתגורר במושב מירון, ומשמש כראש כולל בראש פינה.
לרב אריאל שלושה עשר ילדים. בתו הבכורה, רבקה, נשואה לרב אוריה שחור, ראש הגרעין התורני ברמלה.
ספריו
- הסכם בוררות כהלכתו, 1994
- תורת המשפט: דיני ממונות, אישות ומשפחה, 1997.לספרו מצורפת הסכמתו של הרב אברהם שפירא.
- דיני בוררות: הדין, הפשרה ושטר הבוררות, 2005
ממאמריו
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
