נולד ב-1864 בבוגופול, פודוליה, רוסיה. אביו, אברהם, היה רב מטעם הממשלה. בצעירותו למד בחדר, ולאחר מכן בגימנסיה. התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת קייב, אותם סיים בשנת 1890. לאחר לימודיו עבד כרופא בבוגופול עד שנת 1894. לאחר מכן עבר ליליזבטגרד, שם עבד כרופא עד 1920.
שטיין עמד בראש הסתדרות הרופאים בארץ ישראל משנת 1925 עד 1932, בתקופת כהונתו התנהל מאבק בין הנהלת הדסה לבין ההסתדרות הרפואית על רקע אחוז גבוה של רופאים מובטלים, במהלך ועידת ההסתדרות הרפואית הוא האשים את "הדסה" ביחס מעליב כלפי היישוב והרופאים. בדבריו אמר "במרפאות "הדסה" מקבלים חולים אמידים, תופעה המגבירה את השנוררות בארץ, מבצעים בדיקות מרובות ומיותרות ומטפחים את המחלות המדומות הנפוצות בעמנו". באותה וועידה הוחלט בין השאר על המשך עליה חופשית של הרופאים לארץ, וזאת בתגובה למזימות ממשלת המנדט הבריטי להגביל את עלייתם, על הפסקת קבלת חולים אמידים ב"הדסה" ובקופת חולים, על איסור לרופאים לעבוד ביותר מעיר אחת ובמקום עבודה אחד.[1]
הקים בתל אביב שתי מרפאות שהיו מיועדים לחולים מיעוטי יכולת שפעלו ברחוב ליליינבלום וברחוב שבזי. ד"ר אפרים סיני סיפר: "מספר רופאים עבדו בהם בתורנות, שעה אחת ביום והרוויחו חמש-שש לירות בחודש, התשלום עבור ביקור היה שני גרוש, ביקור בית שלושה גרוש, וביקור לילה חמישה גרוש".[2]