רבי יוסף בירדוגו (מקנס)|
לידה |
1802
ה'תקס"ב
מקנס  |
|---|
|
פטירה |
1854 (בגיל 52 בערך)
ט"ז בכסלו ה'תרי"ד
מקנס |
|---|
|
מקום פעילות |
מנהיג רוחני במקנס |
|---|
|
תקופת הפעילות |
?–1854 |
|---|
|
תחומי עיסוק |
הלכה, דיינות, גמרא, משנה |
|---|
|
רבותיו |
רבי יעקב בירדוגו, אביו - רבי יהודה בירדוגו |
|---|
|
בני דורו |
רבי יצחק אבן צור, רבי משה בן זריהן, רבי משה בן סמחון, רבי חיים טולידאנו |
|---|
|
חיבוריו |
'ראש יוסף', 'שופט בצדק', 'שורש ישי', 'אהבת יוסף', 'צאן יוסף', 'יד יוסף', 'עדות ביהוסף', 'כתונת פסים', 'נשמת יוסף', 'כתונת יוסף', 'דברי יוסף', מהריב"ן, 'קודש קדשים'. |
|---|
|
תפקידים נוספים |
אב בית הדין מקנס |
|---|
  |
רבי יוסף בירדוגו (ה'תקס"ב, 1802 - ט"ז בכסלו ה'תרי"ד, 1853), היה רב ואב בית הדין במקנס שבמרוקו, ומחבר ספרים.
ביוגרפיה
נולד לרב יהודה בירדוגו, נכדו של ר' יהודה בירדוגו הראשון (מחבר "מים עמוקים"), בשנת ה'תקס"ב (1802) בעיר מקנס, שבמרוקו. נודע בהתמדתו בתורה ובמשך שנים רבות הסתגר בבית המדרש הסמוך לביתו ועסק בלימוד ובהוראת התורה[1]. בשנת תקע"ט (1819), בהיותו בן שבע עשרה, חיבר ביאור למשנה תורה לרמב"ם וחידושים על התלמוד שנקראו בשם 'טוב עין'.[2] בשנת תקפ"א (1821), בהיותו בן תשע-עשרה, כתב חוות דעת הלכתית לרבי עמור אביטבול בשאלה הועסקת בדבר שעבוד נכסים[3].
ברבנות ובדיינות
בשנת ה'ת"ר (1840) החל לשמש כדיין בבית דינו של רבי יעקב בירדוגו, ובשנת ה'תר"ג (1843) עם פטירתו של הרב יעקב בירדוגו שנה לאחר מכן מונה לאב בית-הדין, וכך הפך למנהיגה הרוחני של העיר[4]. רבני העיר, הדיינים וציבור בני העיר רחשו לו כבוד והערצה, וקבעו שכל ההכנסות של החנויות החדשות במלאח לצורכי הקהילה יועברו ישירות אליו כדי שלא יצטרך להתעסק בעול הפרנסה[5] על הסכמה זו חתמו הרבנים: יעקב בירדוגו, יצחק אבן צור, יוסף בהלול, יהודה אוחנא, שלום אדרעי, שלמה בן הרוש, אהרן עמאר, יהודה אלקובי, שלמה בן לחזאן, משה בן זריהן ומשה בן סמחון[5].
מאסרו
בשנת תר"ח (1848) בעקבות עלילה הטילו השלטונות על הקהילה היהודית במקנס קנס כבד. כדי לאלצה למהר לפרוע הקנס, אסרו את רבני העיר - הרב יוסף בירדוגו והרב חיים טולידאנו במאסר בעיר פאס[2]. הרב חיים טולידאנו נפטר במאסר בתאריך י"ד בתמוז תר"ח[6]. אולם הרב בירדוגו שרד את תקופת המאסר, ושוחרר ממאסרו לאחר ששולם הקנס.
פטירתו
רבי יוסף בירדוגו לא האריך ימים ונפטר בגיל 52, בליל שבת, ביום ט"ז כסלו תרי"ד (1853)[7].
העמיד תלמידים רבים ובהם רבי שלום משאש ורבי אברהם חסין.[8]
חיבוריו
רבי יוסף, חיבר ספרים בכל מקצועות היהדות. חידושים לתנ"ך ולתלמוד, ביאורים לרמב"ם ולארבע חלקי השולחן ערוך, דרושים והגות, מונוגרפיות הלכתיות ושאלות ותשובות. חלק גדול מיצירתו, חיבר כספרות עזר לרבנים ודיינים ערוכה לפי א-ב של הנושאים:[9]:
- 'ראש יוסף' - חיבור על הרא"ם.
- 'שופט בצדק' - שו"ת
- 'שורש ישי' - על כללים
- 'זר זהב' - כללי הש"ס
- 'אהבת יוסף' לרמב"ם
- 'צאן יוסף' - על אורח חיים
- 'יד יוסף' - על יורה דעה
- 'עדות ביהוסף' - אבן העזר
- 'כתונת פסים' - על חושן משפט
- 'נשמת יוסף' - על המשנה[10]
- 'דברי יוסף'[11] - שו"ת
- 'כתונת יוסף' - שו"ת בענייני ממונות
- מהריב"ן - קיצור דינים הלכה למעשה
- 'קודש קדשים' - על שיר השירים
מכל ספריו, רק שניים יצאו לאור, והם: 'כתונת יוסף', 'דברי יוסף'.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
