יוסף אבן וירגה (בטורקית: Joseph ibn Verga, בערך רמ"ה, 1485 - בערך שט"ו, 1555) היה רב והיסטוריון טורקי שחי באדירנה.

בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492, היגר לליסבון שבפורטוגל וחי שם כאנוס. בשנת 1506 (ה'רס"ו) היגר לאיטליה ולאחר מכן לסלוניקי שבשטח האימפריה העות'מאנית. בסלוניקי למד בישיבתו של רבי יוסף פאסי וכן אצל רבי יוסף טאיטאצאק, והתיידד עם הרופא הנודע משה המון (אנ').

ובסוף ימיו, בערך בשנת ה'ש' עבר לגור באנדירה. הוא היה בן דורם של תם בן יחיא והשתייך למכללת הרבנים של אנדריה.

הוא המשיך את חיבורו של אביו בספר שבט יהודה, והוסיף תיעודים של כמה מהאירועים בני זמנו, וכן מהתקופה שקדמה לו.

רבי יוסף חיבר ספר בשם "שארית יוסף"^[1], המהווה מתודולוגיה של התלמוד, הכולל את הכללים שלא הובאו בספר הליכות עולם שחיבר רבי ישועה בן יוסף, ובספר הכריתות של שמשון מקינון. בהקדמתו הוא כותב כי חיבר את הספר על מנת שיישאר לו שם ושארית בארץ, מאחר שנשאר ערירי מילדים^[2].

הספר נדפס לראשונה בשנת ה'שי"ד באדירנה^[3].

עם זאת, וולף^[4] מייחס את הספר הזה ליוסף בן וירגה אחר, שחי באבלונה.

• וירגא, יוסף בן שלמה, שארית יוסף, ‏מנטובה שנג, באתר היברובוקס
• יוסף בן שלמה וירגא, דף שער בספרייה הלאומית