באראש נולד ב-1815 בברודי, גליציה במשפחה חסידית. שמו העברי היה יהודה בן מרדכי. הוא היה בנו של סוחר בשם מרדכי באראש וסבו היה רב. במהלך התבגרותו ולימודיו אימץ את עקרונות תנועת ההשכלה. תחילה נועד ללימודים רבניים ובגיל 17 נשא לאישה, לפי רצון אביו, את לאה לבית לנדאו מטיסמניץ. הוא התגורר למשך תקופה בבית חמיו והתעמק במסורת החסידית. בו זמנית גילה עניין רב בפיזיקה, מתמטיקה, אסטרונומיה ופילוסופיה ורכש ידע אצל מורה בשם מנדל הירש פינלס. אחרי מות חמיו עזב את החסידות ויחד עם שותף ניסה את מזלו בעסקי פרוות בעיר יאשי בנסיכות מולדובה השכנה. אך לא צלח בכך, נחל הפסדים גדולים ושב אל אשתו.
לימודיו בגרמניה
משנת 1835 נסע לקחת קורסים לפילוסופיה באוניברסיטת לייפציג וויתר על השאיפה להיות רב. בנוסף למד גם לימודים קלאסיים וספרות גרמנית ואולי גם לימודי רפואה. בשנים 1838–1841 השלים את לימודי הרפואה באוניברסיטת ברלין. עבודת הגמר שלו, בהדרכת פרופ' שנליין, דנה בתחום מחלות העור הכרוניות, עם דגש על הצרעת. כפילוסוף היה מעורב בקבוצה נאו-הגלית שמאלנית. אחרי תוכניות להתיישב בבלגיה או באמסטרדם, שוכנע על ידי קרובי משפחה לנסות למצוא עבודה בנסיכות מולדובה אך נדחה על ידי ועדה מטעם השלטונות. בוועדה שדחתה אותו היה חבר משפיע עמנואל פרנקל, רופא מברודי שעבד בבית החולים היהודי ביאשי.
פעילותו בוולאכיה
לבסוף, אחרי שהות זמנית בגאלאץ הצליח להשתקע בנסיכות ולאכיה השכנה כרופא עיניים ופתח בבוקרשט מרפאה באכסניה "חאנול קו טיי" ברחוב ליפסקאן. מכיוון שלא מצא פרנסה בעבודתו כרופא עיניים פרטי, באישור בארבו שטירביי שהתרשם מכישוריו, ב-1 בינואר1843 התקבל באראש במשרת רופא הקרנטינה (תחנת הסגר) בקלראש. בין השנים 1845–1851 היה רופא מחוזי בקראיובה. החל משנת 1850 התחיל לפרסם ספרי פופולריזציה של המדע והראשון היה "פלאי הטבע" (כרך שני הופיע ב-1852). הוא עבר בהמשך לבוקרשט והתחיל להוציא לאור, משנת 1856כתב עת בשם "איסיס או הטבע" Isis sau natura, ששינה את שמו בשנת 1862 ל"טבע" Natura. לקח חלק, יחד עם הפובליציסט היהודי צרפתיארמן לוי, בייסוד השבועון הדו לשוני (רומנית וצרפתית) "הישראלי הרומאני" שהופיע לראשונה ביום 22 במרץ1857[1]. במאמריו תמך בסובלנות ובשוויון בפני החוק ללא הבדל דת. נהג להתפלל בבית כנסת ספרדי, למרות היותו אשכנזי.
יוליו באראש ייסד את "החברה ההיסטורית ד"ר יוליו באראש" ובמסגרתה איחד חוקרים רבים ומנוסים, מרביתם מבוקרשט, אך גם מערי השדה. החוקרים עסקו בחקר מעמיק של עבר היהודים הרומנים, איסוף נתונים וניתוח מדעי. הם חקרו תשובות הילכתיות, כתובות על מצבות, כרוניקות של הקהילות, פנקסי חברת קדישא וחומרים שהועברו בעל פה. עם המשתתפים הבולטים במחקרים אלה נמנו משה שוורצפלד (היוזם של החברה), אהרון טאובס Aharon M. Taubes, נשיא החברה, אליאס שוורצפלד, וילהלם שוורצפלד, יעקב פסנתיר, חיים בז'רנו, לאזאר שינאנו, משה גסטר ואחרים. בעבודת החברה לקחו חלק יותר ממאה חברים וסיכומיה השנתיים פורסמו ברבים.
עם מותו נקבר בבית העלמין היהודי סבסטופול בבוקרשט[2] בנוכחות גדולי הארץ של התקופה כמו ק. א.רוסטי, אריצ'סקו, אאורסקו ואחרים. בתקופת שואת יהודי רומניה, כאשר הקהילה היהודית אולצה "לתרום" את בית העלמין סבסטופול לעיריית בוקרשט וגדוד של עובדי כפייה יהודים פירקו את המצבות והקברים, הועברו שרידיו ומצבתו של באראש לבית העלמין פילנתרופיה ומצבה זה רשומה בין האתרים ההיסטוריים באזור בוקרשט[3].
