בשנות ה-80 יצא לגמלאות, ומאז הקדיש את כל עתותיו וכוחו לחקר השואה, בעיקר שואת יהדות הונגריה. במסגרת מחקריו אלה נתקל בספריהם של רודולף ורבה ואלפרד וצלר, שהצליחו לברוח יחד ממחנה ההשמדה אושוויץ, הגיעו לסלובקיה באפריל 1944 ושם מסרו עדות על הנעשה באושוויץ ועל הגורל הנשקף לקהילה היהודית בהונגריה, שמכונת ההשתקה הנאצית הצליחה למנוע מאנשיה כל ידיעה על מה שאירע למשלוחים קודמים שהגיעו לאושוויץ.
גירוש יהדות הונגריה לאושוויץ נועד ליוני 1944. ורבה ווצלר קיוו שעדותם תגיע אל מנהיגי הקהילה ותמנע את גירוש אנשיה, אך העדות נבלמה ולא הגיעה לידיעת הקהילה. כ-400 אלף מיהודי הונגריה נשלחו לאושוויץ בחודשים מאי עד יוני 1944. בן עמי מצא את שני הספרים בסלובקיה והחליט לתרגם את ספרו של ורבה, שנכתב באנגלית, ולהביאו לידיעתם של תושבי ישראל, שרובם לא שמעו מעולם לא על ורבה ולא על בריחת ורבה ווצלר מאושוויץ.[1]
נוסף לספר "ברחתי מאושוויץ", בחר ותרגם את הספר "השתיקה: מדוע לא פורסם המידע על אושוויץ במועדו", 1994, בעריכת יעל זיידמן, ואת ספרו של ורבה, "ההכנות לשואה בהונגריה: דיווח על ידי עד ראייה", 1994
בן עמי היה חובב מוזיקה ושר במשך עשרות שנים במקהלות חובבים ובמקהלות מקצועיות. מאז ראשית שנות ה-60 גר בהרצליה, שם נפטר באוגוסט 2011. הותיר אחריו אישה, בן ושלושה נכדים.
