PROFILPELAJAR.COM

יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס
**Giuditta che decapita Oloferne**
מידע כללי
צייר	ארטמיזיה ג'נטילסקי
תאריך יצירה	1620
טכניקה וחומרים	שמן על בד
ממדים בס"מ
רוחב	162.5 ס״מ
גובה	199 ס״מ
נתונים על היצירה
מספר יצירה	1567 (גלריית אופיצי)
מיקום	גלריית אופיצי; פירנצה שבאיטליה

יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס (באיטלקית: Giuditta che decapita Oloferne) הוא ציור שמן מעשה ידי הציירת ארטמיזיה ג'נטילסקי משנת 1620. היצירה מוצגת בגלריית אופיצי בפירנצה.^[1] זוהי הגרסה השנייה מבין שתי גרסאות שציירה ג'נטילסקי, הגרסה הראשונה נמצאת ב-Museo di Capodimonte בנאפולי.

הסיפור בספר יהודית

ערך מורחב – ספר יהודית

הציור מתאר את יהודית, אלמנה יהודיה שביקשה להציל את עם ישראל משליטה זרה, כשהיא עורפת את ראשו של הולופרנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר, לאחר שהסתננה למחנהו. כפי שמתואר בספר יהודית:

ותיגש אל העמוד אשר בראש המיטה, ותיקח את חרב הולופרנס מעליו. ותשלח את ידה ותקחהו בציצית ראשו, ותאמר: ה' אלוהים, חזקני נא ואמצני אך הפעם. ותכה בחוזקה פעמיים על צווארו, ותכרות את ראשו, ותָגָל נבלתו מעל המיטה. ותיקח היריעה מעל העמוד ותצא

— ספר יהודית פרק יג, פסוקים ט–יא^[2]

היסטוריה ורקע

הציור הושלם ברומא, לשם ארטמיזיה חזרה לאחר שבילתה שבע שנים בפירנצה, ושם הצליחה להעריך את עבודותיו של קאראווג'ו פעם נוספת. ה"וויראליות" הנטורליסטית של היצירה עוררה תגובות חזקות עם הגעתה לפירנצה, והציור לא הוצג בגלריה. למעשה, רק בקושי רב ובעזרת חברה גלילאו גליליי הצליחה הציירת לחלץ את התשלום עבורו, באיחור משמעותי עקב מותו של קוזימו השני דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, שנפטר בשנת 1621 זמן קצר לאחר השלמת הציור. ציור זה מייצג גם את סיפורה האנושי והמקצועי של אישה שבחרה להיות אמנית בעידן שנשלט על ידי גברים. בכך היא הצליחה: היא עבדה ברומא, פירנצה ונאפולי, נסעה לאנגליה והפכה לבסוף לאישה הראשונה שהתקבלה לאקדמיה לאמנות ועיצוב בפירנצה.^[1]

תיאור היצירה

הציור מרגש לא רק בגלל הברוטליות של העריפה אלא גם בגלל תנוחתן של הגיבורות. בניגוד למתואר בציורו של קאראווג'ו (שצייר את יהודית והולופרנס בשנת 1599), כאן רואים שיתוף פעולה בין שתי הנשים, שרק במאמץ משותף מצליחות להתגבר על שר הצבא האשורי. אי לכך, הציור נתפס כמייצג את תמת "הכוח הנשי" (אנ').

כחסידה של קאראווג'ו, ג'נטילסקי השתמשה בסגנון הטנבריזם שפיתח.^[3]

הבדלים בין גרסה זו לגרסת נאפולי

נראה כי הציור נצבע בזהירות ובסבלנות רבים יותר מאשר הגרסה הראשונה שציירה ג'נטילסקי כמה שנים קודם לכן. גם האריגים וגם העמדת הדמויות מגוונים ומתוארים ברמת דיוק גבוהה יותר, וכך הופכים את היצירה למפוארת ומגובשת יותר. שלוש הדמויות, אשר מסודרות בבירור במשולש, מבצעות תנועות מדויקות, ופיתול חזה של יהודית מוסיף לסצנה דינמיות. סיבוב הזרוע הימנית של הגיבורה מובהק, ומדגיש את המאמץ שהיא עושה כדי לסיים את מעשה העריפה. הרקע האפל, העמוק והמסתורי הופך את האירוע המקאברי למרתק עוד יותר.

הציירת הוסיפה פרטים רבים: צמיד הזהב של יהודית עם קמעות עתיקים, שיחד עם תספורתה המדויקת ושמלתה הצהובה-זהובה, מרחיקים אותה משפחתה, וקפלי הקטיפה האדומה בשמיכתו של שר הצבא האשורי. אלמנט נוסף של חידוש בהשוואה לציור הראשון הוא כמות הדם האדירה: הדם ניתז מצווארו של הולופרנס כמו ממזרקה, והתמונה כולה מלאה טיפות אדומות המתקבלות על ידי התזת צבע ישירות מהמברשת. בין הפרטים המוקפדים ביותר ניתן לציין את תחרת חולצתה של יהודית ושולי הסדין בחלק השמאלי התחתון של התמונה.

ארטמיזיה גם שינתה בגרסה זו את החרב. כאן היא ארוכה ואנכית יותר, ומציינת בבירור את הציר המרכזי של הציור, המתחיל בידה של השפחה ומסתיים בדם הניגר משולי המיטה. ציר זה מחזק את עוצמתן של הנשים ואלימות המעשה. לא במקרה נמצא אגרופה של יהודית, האוחז בחרב, במוקד הקומפוזיציה. חדורה בכוח אלוהי, יד האלמנה היא כעת יד האלוהים המגנה על בני ישראל מפני אויביהם.^[4]

יהודית כאלטר אגו של ארטמיזיה ג'נטילסקי

האופן הייחודי שבו ארטמיסיה ג'נטילסקי מתארת את יהודית הביא חוקרים לחשוב שהיא הזדהתה איתה באופן עמוק יותר מעמיתיה הגברים. לא מדובר רק במגדר המשותף, ארטמיזיה נאנסה בגיל 17 בידי חבר של אביה שחילל את בתוליה וסירב אחר כך להינשא לה. במהלך משפט האונס היא ציינה שהיא נאבקה באנס וניסתה לתקוף אותו בעזרת סכין. היא גם הזכירה אישה אחרת, שמרטפית אשר סייעה לאנס במקום לסייע לה. הגרסה הראשונה של הציור מתוארכת לתקופה קשה זו בחייה וזיכרון האירוע השפיע על מעורבותה בסיפורה של יהודית. ראויה לציין העובדה שבציוריה השפחה היא צעירה, חזקה ומסייעת ליהודית באופן פעיל, בניגוד לשמרטפית. בגרסה זו היא הוסיפה פרט קטן אשר מחזק את הזדהותה עם יהודית: הדמות באחד הקמעות, המצוירים על הצמיד בידה, נראית כמו האלה ארטמיס, אלת הציד ואלת הבתולות,^[4] אשר שמרה על בתוליה בקנאות וכל מי שאיים על טהרתה פגש סוף אלים.^[5]