יהודית דויטש נולדה בווינה למשפחה ציונית במשפחה בת שתי בנות. אביה, תיאודור דויטש היה ממקימי מועדון הספורט הכח וינה. אמה, רחל דויטש, הייתה ד"ר לתולדות האמנות ומהיהודיות הראשונות בווינה שזכו לתואר אקדמי שלישי ואחותה הצעירה חנה.
כילדה יהודייה, לא הורשתה דויטש להצטרף למרבית מועדוני האתלטיקה באוסטריה, והיא הצטרפה למועדון היהודי הכח וינה, היא התאמנה בתחילת דרכה על ידי ארנסט וייגלר וזכתה בתארים רבים וקבעה שיאי אוסטריה חדשים בשחייה חופשית למרחקים בינוניים וארוכים. דויטש הייתה התלמידה היהודיה היחידה בבית הספר לבישול של עיריית וינה.
במכביה השנייה שנערכה באפריל 1935 זכתה הספל במדליית זהב במשחה שליחות 4x100 מטר בתוצאה של 5:34.6 דקות וסיימה במקום רביעי במשחה ל-100 מטר חופשי.[1][2][3]
בשנת 1935 קבעה דויטש 12 שיאי אוסטריה חדשים בשחייה וזכתה בפרס ספורטאית השנה, שניתן על ידי רשות הספורט האוסטרית.[4]
בשנת 1936 קיבלה דויטש את עיטור הכבוד האוסטרי כאחת משלוש האתלטיות הטובות ביותר במדינה ונבחרה לייצג את אוסטריה באולימפיאדת ברלין (איגוד הספורט האוסטרי איפשר באופן מפורש לספורטאים יהודים להצטרף למשלחת הלאומית).
דויטש סירבה להשתתף באולימפיאדה, יחד עם השחייניות רות לנגר ולוסי גולדנר, במחאה על מדיניותו של אדולף היטלר, באומרה במכתבה "המצפון אינו מאפשר לי להתחרות בגרמניה. אני מבינה שאני מוותרת על זכותי לייצג את אוסטריה. אבקש כי לא ייעשו מאמצים לשנות את דעתי". בדיעבד הסבירה שהחליטה שלא לצאת למשחקים כי הושפעה מן השלטים שהציבו הנאצים בבריכות השחייה בגרמניה לפיהן הכניסה לכלבים וליהודים נאסרה.
בעקבותיה הודיעו ספורטאים יהודים-אוסטרים נוספים על סירובם לצאת לאולימפיאדה.
בתגובה פדרציית השחייה האוסטרית שללה את חברותה בנבחרת ללא הגבלת זמן, אולם בעקבות לחץ בינלאומי הופחתה השלילה לשנתיים. בנוסף נשללו ממנה כל תאריה ומחקו את שמה מספרי השיאים.
בשנת 1938, בעקבות ה"אנשלוס", עלתה דויטש עם משפחתה לארץ ישראל והשתקעה בחיפה והתאמנה בקבוצת מכבי חיפה שבה שכנה הבריכה האולימפית היחידה באותם ימים.[5] מיד עם עלייתה זכתה דויטש באליפות ארץ ישראל בשחייה לנשים. בשנת 1938 קבעה שיא ארץ ישראל במשחה ל-100 מטר חופשי, שיא שהחזיק מעמד 14 שנה. בשנת 1939 ייצגה את האוניברסיטה העברית בתחרות סטודנטים בינלאומית.
היא נישאה לברנרד הספל, רופא במקצועו, אותו הכירה ב"הכח וינה" כשוער קבוצת ההוקי שדה ונבחרת אוסטריה.
בשנת 1995 התנצל איגוד הספורט האוסטרי רשמית בפני דויטש והחזיר את שיאיה לספרים.
