נולד ביפו למשפחה מסורתית. בגיל שלוש-עשרה עבר ללמוד במקווה ישראל למרות התנגדות הוריו לחינוך החילוני. סיים את לימודיו בהצטיינות ונשלח על ידי הנהלת המוסד ללימודים גבוהים בצרפת, יחד עם אברהם בריל ופרץ פסקל. בצרפת עבד בגינון אצל הברון רוטשילד, שהתרשם ממנו ותמך בלימודיו. הוסמך כאגרונום לאחר סיום לימודיו בבית הספר הגבוה לחקלאות בורסאי.
כשחזר לארץ ישראל התחתן עם שרה (בת ישראל רבינוביץ-כרמילביץ). התקבל למשרת אגרונום בפקידות הברון רוטשילד במושבות ועבד בראשון לציון, פתח תקווה, יסוד המעלה, זכרון יעקב וחדרה. בין היתר הקים בזכרון יעקב תחנת ניסיונות לאיקלום עצי פרי ונטע בה שסק, תה וזית. שתל את פרדס הברון בשטח של 150 דונם בקרבת זכרון יעקב, מטע של 30,000 עצי זית בבת שלמה, ופיתח את ענף תות השדה. באזור חדרה עסק בייבוש ביצות ובנטיעת אקליפטוס.
גישתו של בוסקלה הייתה שונה משל מרבית פקידי הברון. הוא הכיר בקשיי האיכרים במושבות וראה עצמו לא כממונה עליהם אלא כאחד מהם, נהג בהם בהתחשבות וכונה בשל כך בזכרון יעקב "הקונסול של העניים". גישתו זו גרמה לעימותים עם פקידי הברון, כיוון שלא הסכים להקשיח את עמדתו, ונואש לבסוף מחוסר הצלחתו לשכנע את עמיתיו לפעול בדרכו, פרש ממשרתו והתיישב בחדרה כאיכר.
בוסקלה היה אהוד מאוד גם על ערביי האזור. בזכות קשריו הטובים איתם, ובפרט עם השייח מיפלח מכבארה, עזר ברכישת אדמות זרעוניה. כאשר חלתה בתו מרים בקדחת קשה, שלח אותה להבריא אצל חבריו בזרעניה ובטנטורה[1].
שרה בוסקלה, יושבת ראשונה מימין, בחברת פקידי הברון ומשפחותיהם, 1890. עומדים מימין לשמאל: כהן, אהרן אהרונסון, נכדו של הרב צדוק קאהן, יואל רוזנהק, אדולף שטרקמט
בוסקלה היה בן למשפחה ספרדית מסורתית. אשתו שרה הייתה ממשפחה אשכנזית. המשפחה שהקימו הייתה אחת המשפחות הספרדיות-אשכנזיות הראשונות ביישוב, ילדי המשפחה התמודדו בשל כך עם לעג הן מצד האשכנזים והן מצד הספרדים[1]. ילדות המשפחה נשלחו ללימודים בתנאי פנימיה בחיפה, מרחק שבע שעות רכיבה בדיליז'נס מזכרון יעקב[2].
ילדיו:
שלמה (סלומון), היה מורה וסגן-מנהל במקווה ישראל ובאלכסנדריה.
מרים, אשת יעקב גוטמן, אחיו של נחום גוטמן. הוציאה לאור ב-1966 את הספר "שתי הספות" עם איוריו של נחום גוטמן[3][4][5], המתאר את הווי החיים כבתו של פקיד הברון, בילדותה בזכרון יעקב ובחיפה.
_(_%D7%AA._%D7%9E._189-PHG-1020220.png)