טנת"א - ראשי תיבות של טעמים, נקודות, תגים ואותיות - מושג קבלי שלפי מערכת האלפבית העברי, טעמי המקרא, הניקוד והתגים המופיעים מעל חלק מהאותיות בכתב סת"ם היא מערכת מאוחדת שמשתקפים בה ייצוגים של המציאות. ניתן למצוא פרק בשם זה בכתבי רבי חיים ויטאל, ובכתבי מקובלים רבים נוספים.
ההקבלה של דרגות אלה היא לחלקי הנשמה: טעמים כנגד החיה, נקודות כנגד נשמה, תגין כנגד רוח, ואותיות כנגד נפש. הטעמים הם אלה שנותנים למשפט הכתוב את מלוא משמעותו, הנקודות, כלומר ניקוד התיבות הוא שמאפשר את קריאת המילה, התגים מסמלים את כח החיים שקיים באותיות ולכן הם מעל האות, והאותיות הם הבחינה הבסיסית והנמוכה ביותר של הביטוי.
ההדרגה של טנת"א מקבילה להדרגה שבחומריות של השפה: האותיות הן הנמוכות, העיצורים, הצלילים הברורים שיוצאים מחיתוך איברי הפה. מעליהם הנקודות, הניקוד, התנועות שמאפשרות את רצף העיצורים, שאינן משמיעות צליל בפני עצמן אלא רק נלוות לעיצורים. מעליהן הטעמים, המנגינה, האינטונציה, הפיסוק, הקשה לסימון והמעניק למשפט את משמעותו הייחודית.
לקריאה נוספת
ראש מילין מאת הראי"ה קוק, דרשות על טנת"א, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים.
