טיסה 007 של קוריאן אייר (מכונה גם: KAL 007 או KE007), הייתה טיסה מסחרית של חברת קוריאן אייר שב-1 בספטמבר1983 הופלה בשוגג על ידי מטוסי קרב סובייטיים. האירוע התרחש מערבית לאי סחלין. על המטוס היו באותה עת 269 נוסעים ואנשי צוות, ביניהם חבר בקונגרס האמריקני. כולם נהרגו.
ברית המועצות הצהירה כי לא ידעה שהמטוס הוא מטוס אזרחי, ורמזה שהמטוס נכנס למרחב האווירי הסובייטי כהתגרות מכוונת לבחינת יכולת התגובה שלה. הפלת המטוס עוררה סערת מחאה ברחבי העולם, במיוחד בארצות הברית.
הטיסה
הדמיה של המטוס לפני היירוט
טיסת KAL 007 של קוריאן אייר בוצעה על ידי בואינג 747-200 שהמריא מהעיר ניו יורק שבארצות הברית לסיאול שבקוריאה הדרומית. הטיסה יצאה מנמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי ב-31 באוגוסט כשעל סיפונה 240 נוסעים ו-29 אנשי צוות. לאחר תדלוק בנמל התעופה הבינלאומי אנקורג' באנקורג' שבאלסקה המטוס המריא לסיאול ב-13:00 GMT ב-1 בספטמבר. בדרכו לנמל התעופה הבינלאומי סיאול-קימפו סטה המטוס מנתיבו וחדר למרחב האווירי הסובייטי. טיסות קוריאן אייר חדרו כבר למרחב האווירי הסובייטי ללא אישור במקרים קודמים: באפריל 1978 ירה מטוס קרב סובייטי על טיסה 902 של קוריאן אייר לאחר שזו חלפה מעל חצי האי קולה. כתוצאה מכך נהרגו שני נוסעים והמטוס נאלץ לנחות נחיתת אונס על אגם קפוא. חקירת אירוע זה הייתה מורכבת בעקבות הסירוב הסובייטי לשחרר את רישום נתוני הטיסה של המטוס. בשל טכנולוגיות הניווט שהיו בשימוש באותה תקופה בתעופה האזרחית, טעויות ניווט מסדר גודל דומה לא היו נדירות מאוד.
כאשר נכנס המטוס הקוריאני למרחב האווירי הסובייטי הוזנקו מטוסי קרב מסוג סוחוי 15 ומיג-23 על מנת ליירטו. ב-18:26 GMT יירטו זוג מטוסי Su-15 מבסיס דולינסק-סוקול את המטוס, הוא הופל בטיל אוויר-אוויר יחיד, התרסק אל הים כ-55 ק"מ מהאי מונרון בפתחו הדרומי של מצר הטטרים וכל האנשים על סיפונו נספו. דיווחים ראשוניים על כך שהמטוס אולץ לנחות בסחלין התבררו במהרה כשגויים. תמלילי הקלטת רשת הקשר מתא הטייס הצביעו על כך שהצוות לא היה מודע לסטייה מהמסלול ולחדירה למרחב האווירי הסובייטי - 500 ק"מ מערבית למסלול המתוכנן. על פי נתוני הקופסה השחורה, מרגע פגיעת הטיל עד סוף ההקלטה, כדקה מאוחר יותר, ביצע הצוות צלילת חירום ספירלית כדי להגיע לגובה בו לחץ האוויר מאפשר נשימה[1]. הסובייטים לא הודו מעולם שברשותם רישום נתוני הטיסה, ועובדה זו נחשפה רק בתקופת שלטונו של ילצין ברוסיה העצמאית.
המפקד וראש מטה של צבא ההגנה האוקראיני באותה תקופה היה הגנרל ולדימיר קמנצקי. בזמן הירי על הטיסה, הוא היה המפקד של מחוז המזרח הרחוק של חיל האוויר האוקראיני. קמנצקי הוא זה שנתן את הפקודה לגנרל קורנוקוב, אז מפקד בסיס חיל האוויר סוקול באי סחלין, לירות במטוס. בשנת 2001, נשאל קמנצקי בראיון אם אפשרי שתאונה כזאת תקרה שנית והוא ענה בשלילה. לאחר הפלת טיסה 1812 של סיביריה איירליינס, התברר כי הוא טעה[2].
הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO) ניהל שתי חקירות על המקרה. הראשונה נערכה זמן קצר לאחר התאונה והשנייה נערכה שמונה שנים מאוחר יותר, לאחר שרישומי הנתונים שוחררו ב-1991. שתי החקירות הסיקו שהסטיה לתוך מרחב האווירי הסובייטי נעשתה עקב טעות אנוש של הטייסים.
העד הקרוב ביותר לתקרית - טייס הקרב הסובייטי אשר שיגר את הטיל - הודה מאוחר יותר שלא פעל לפי הנהלים הבינלאומיים לביצוע יירוט ושעל פי הוראה מהקרקע לא ירה לאזהרה לפני הירי על המטוס עצמו. הטענה הסובייטית הרשמית הייתה שבוצע ניסיון ליצור קשר רדיו עם המטוס, אך הוא לא השיב. טענה זו נסתרה מכיוון שמערכות ניטור קרקעיות שעקבו אחר תדרי החירום לא קלטו ניסיונות אלה.
נשיא ארצות הבריתרונלד רייגן גינה את הפלת המטוס ב-5 בספטמבר וכינה אותה "טבח קוריאן איירליינס", "פשע נגד האנושות [ש]לא יישכח" ו"פעולה של ברבריות... [של] ברוטליות לא אנושית". בפעולה שהפתיעה רבים בקהילת המודיעין האמריקנית, המשלחת האמריקנית לאו"ם השמיעה הקלטות קול של שתי תשדורות בין טייסי מטוס הקרב הסובייטי ובקרת הקרקע שלהם (אף על פי שלא הוצהר על כך בפומבי, ככל הנראה תקשורת הרדיו הרוסית הייתה מקודדת, וצעד זה חשף יכולות אמריקאיות מתקדמות).
יום למחרת הודתה ברית המועצות בהפלת המטוס והצהירה שהטייסים לא ידעו שזהו מטוס אזרחי כשהוא חדר למרחב האווירי הסובייטי. התקרית דחפה את היחסים בין ארצות הברית לברית המועצות לשפל חדש. ב-15 בספטמבר הורה הנשיא רייגן לרשות התעופה הפדרלית (FAA) לבטל את הרישיון של אארופלוט להפעלת טיסות לארצות הברית וממנה. כתוצאה מכך טיסות אארופלוט לצפון אמריקה התאפשרו רק באמצעות מרכזיהם בקנדה ובמקסיקו. טיסות אארופלוט לארצות הברית התחדשו רק ב-29 באפריל1986.
כתוצאה מהאירוע הודיע רונלד רייגן שמערכת ה-GPS תהיה זמינה לשימושים אזרחיים עם השלמתה, על מנת למנוע ככל הניתן הישנות של מקרי חדירה שגויים לטריטוריות עוינות.
