PROFILPELAJAR.COM

אנימציה של הרגעים האחרונים בטיסה 801 של קוריאן אייר (אנ') לפני פגיעתה בקרקע באי גואם

בתעופה, טיסה נשלטת לתוך הקרקע (באנגלית: Controlled Flight into Terrain; בראשי תיבות: CFIT) היא אסון תעופה שבו מטוס כשיר לטיסה והמצוי בשליטת טייס מוטס שלא במתכוון לתוך קרקע, הר, גוף מים או מכשול. בתאונה אופיינית מעין זו צוות הטיסה איננו מודע לאסון המתקרב עד אשר כבר מאוחר מדי למנוע אותו. הביטוי נטבע על ידי מהנדסים בחברת בואינג בסוף שנות ה-70.

תאונות שבהן המטוס יצא מכלל שליטה לפני הפגיעה, עקב כשל מכני או טעות טייס, אינן נחשבות לטיסה נשלטת לתוך הקרקע, וכך גם לא תקריות הנובעות מפעולה מכוונת של האדם השולט בכלי הטיס, כמו במעשי טרור או התאבדות של טייס.

מאפייני התאונה

קיימות סיבות שונות העלולות להביא להתרסקות מטוס לתוך הקרקע, כולל מזג אוויר גרוע ותקלות בציוד הניווט, אך נמצא שטעות טייס היא הגורם השכיח ביותר שמתקיים בתאונות טיסה נשלטת לתוך הקרקע.

הסוג הנפוץ ביותר של טעות טייס בתאונות של טיסה נשלטת לתוך הקרקע הוא כישלון של הטייסים לדעת בכל עת מה מיקומם וכיצד מיקומם בפועל מתייחס לגובה פני השטח של כדור הארץ המצויים מתחתיהם או מיד לפני מיקומם, או כישלון שלהם להבין את המסלול שבו הם טסים (אובדן התמצאות מרחבית). עייפות יכולה לגרום גם לאנשי מקצוע מנוסים מאוד לעשות טעויות משמעותיות, והן מגיעות לשיא בתאונה של טיסה נשלטת לתוך הקרקע. בנוסף, טייסים במטוסי קרב עלולים להיקלע לאובדן הכרה כתוצאה מפעולת כוח הג'י עליהם, שגם הוא עלול להביא לטיסה לתוך הקרקע.

טיסות נשלטות לתוך הקרקע הן לעיתים קרובות התנגשות עם קרקע כמו גבעות או הרים בתנאים של ראות מופחתת, עקב תנאי מזג אוויר גרועים או חשכה, תוך כדי ביצוע גישה לנחיתה בשדה התעופה שהוא יעדו של כלי הטיס. גורם תורם לכך יכול להיות הצטברות של טעויות זעירות בנתונים שמפיק ציוד הניווט, אשר אם לא זוהו על ידי הצוות, עלולות להביא אותו להנחות את המטוס בצורה לא נכונה, למרות מידע המתקבל מציוד המתפקד כהלכה.

על פי חברת בואינג בשנת 1997, טיסה נשלטת לתוך הקרקע הייתה גורם מוביל לתאונות מטוסים שגרמו לאובדן חיי אדם, והביאו ליותר מ-9,000 מקרי מוות מאז ראשיתה של התעופה המסחרית. טיסה נשלטת לתוך הקרקע זוהתה כגורם לרבע מהתקלות החמורות בחיל האוויר האמריקאי בין השנים 1993 ל-2002. על פי נתונים שנאספו על ידי ארגון יאט"א בנוגע לתאונות אוויריות שאירעו בין השנים 2008-‏2017, טיסות נשלטות לתוך הקרקע היוו שישה אחוזים מכלל תאונות המטוסים המסחריים בתקופה זו. התרחשו בה 837 תאונות, מהן 47 תאונות טיסה נשלטת לתוך הקרקע, ש-42 מהן היו קטלניות. אלו היוו 28 אחוז מכלל התאונות הקטלניות שהתרחשו. מספר הנספים בתאונות אלו היה 892 (כמעט 22 אחוז מתוך 4,070 מקרי מוות בתאונות האמורות), כך ששיעור ההישרדות בתאונות טיסה נשלטת לתוך הקרקע הוא נמוך.

מניעה

לפני התקנת מערכות ההתרעה האלקטרוניות הראשונות, דרכי המניעה שהיו קיימות מפני טיסה נשלטת לתוך הקרקע היו אימוני טיס בסימולטור, מימוש נוהלי טיסה מתאימים, ניהול משאבי צוות (אנ') ומעקב מכ"ם אחרי המטוס על ידי פיקוח הטיסה. אמצעים אלו אמנם הפחיתו את שכיחותן של תאונות שכאלה, אך לא מנעו אותן. כדי להגביר את המניעה של טיסות נשלטות לתוך הקרקע פיתחו יצרני כלי הטיס מערכות התראה מפני קרבה לפני הקרקע - TAWS (אנ'). הדור הראשון של מערכות אלה – GPWS (אנ')- השתמש במד גובה מכ"מי כדי לסייע בחישוב שיעור ההתקרבות של כלי הטיס לקרקע. שיפור שהוכנס במערכת זו היה הוספת מסד נתונים של הקרקע על בסיס GPS. מערכת זו ידועה כיום כמערכת התראה מוגברת מפני קרבה לפני הקרקע (EGPWS)^[1]. כשהיא משולבת עם חובת אימוני טיס בסימולטור, המדגישים נקיטת תגובות מתאימות לכל אירוע חריג, הוכיחה המערכת יעילות רבה במניעת תאונות נוספות של טיסה נשלטת לתוך הקרקע.

כלי טיס קטנים משתמשים לעיתים קרובות במסד נתונים של פני הקרקע על בסיס GPS כדי לספק אזהרה מפני התקרבות אליהם. מסד הנתונים על בסיס ה-GPS מכיל נתונים על פני השטח הסמוכים לכלי הטיס ומציג פני שטח הסמוכים אליו בצבעי אדום או צהוב, בהתאם למרחקו מהם.

נתונים סטטיסטיים מראים כי אם בכלי הטיס מותקנות מערכות התראה מהדור המתקדם והן מופעלות כראוי על ידי הצוות, בכוחן למנוע כליל תאונות של טיסה נשלטת לתוך הקרקע. עם זאת, אירעו לפחות שני מקרים של טיסות נשלטות לתוך הקרקע של כלי טיס שהיו בהם מערכות התראה מהדור המתקדם, וזאת משום שצוות הטיסה בהם התעלם מאזהרות שקיבל או עקף אותן. היו אלו תאונה של מטוס צבאי בפולין בשנת 2008 (אנ') והתרסקות של מטוס באינדונזיה בשנת 2012 (אנ'). במקרה השני פעלה מערכת ההתראה, אך הטייס בחר לכבות אותה.