שנות השמיטה הם מחזור של שבע שנים, כאשר לכל אחת מהן מאפיינים מיוחדים בעניין תרומות ומעשרות, ביעור מעשרות ועוד. השנים מתחלפות בא' בתשרי לעניין ירקות ובט"ו בשבט לעניין פירות.

השנה הראשונה לשמיטה, היא השנה שבאה לאחר שנת השמיטה, לעיתים שנה זו גם נקראת 'שנה שמינית'.

בשנה זו, כאשר מפרישים תרומות ומעשרות צריך להפריש מעשר שני.

בדרך כלל בשנה זו עדיין רוב הפירות הנמצאים בשוק קדושים בקדושת שביעית. זמן הביעור של רוב הפירות הקדושים הוא בשנה זו.

בחג הסוכות של שנה זו מתקיים מעמד הקהל.

בשנה זו, כאשר מפרישים תרומות ומעשרות צריך להפריש מעשר שני.

בשנה זו, מבערים את אחרוני הפירות הקדושים בקדושת שביעית.

שנה זו מופיעה בתורה כ'שנת המעשר'. ומכאן לומדים חז"ל, שבשנה זו, כאשר מפרישים תרומות ומעשרות צריך להפריש מעשר עני.

בשנה זו, כאשר מפרישים תרומות ומעשרות צריך להפריש מעשר שני.

בערב פסח של שנה זו, מבערים מעשרות ואומרים וידוי מעשרות.

בשנה זו, כאשר מפרישים תרומות ומעשרות צריך להפריש מעשר שני.

בשנה זו, כאשר מפרישים תרומות ומעשרות צריך להפריש מעשר עני.

בשנה זו מתחילות ההכנות לקראת שנת השמיטה. כאשר השמיטה הייתה נוהגת מדאורייתא היה צריך להפסיק את עבודת הקרקע כבר מחג השבועות של שנה זו.

יש הנוהגים לקיים את מצוות שמיטת כספים בכ"ט באלול של השנה השישית. לפי מנהגים אלו, יש לכתוב פרוזבול לקראת סוף השנה הזו.