פֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ הוא ביטוי חזל"י שמשמעותו היא אזהרה מפני מעבר על גזירות חכמים או על מנהגי ישראל

מקור הביטוי הוא בגמרא במסכת עבודה זרה על פי פסוק בקהלת:

ומעשה בבן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל, ואמר לו: ר' ישמעאל אחי, הנח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת, קרא עליו ר' ישמעאל: אשריך בן דמא, שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חביריך, שהיו אומרים (קהלת, י', ח') וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.^[א]

— תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ז, עמוד ב'

יש שפירשו בדרך רמז את עונשו של הפורץ גדר בר"ת של המילה נח"ש שפירושם: נידוי, חרם, שמטה.