תחום מחקרה של רוזן הוא שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, ובפרט שירת החול שבה. מחקריה עוסקים הן בהיבטים תבניתים וצורניים של שירת ספרד, הן בתכנים המייחדים שירה זו, והיא עוסקת גם בניתוח ספרותי שלה. רבים מחוקריה הראשונים של שירת ספרד התמקדו בהיבטים פילולוגיים ובאיסוף השירים, ועל כן יש ייחודיות במחקריה, החוקרים את השירים גם מן ההיבט הספרותי והביקורתי.
בספרה "ציד הצבייה" עסקה בחקר היבטים מגדריים בשירת ספרד. ספר זה של רוזן הוא דוגמה לקריאה ביקורתית ומודרנית, שמבקרת את השירה, ו"מחלצת" ממנה פרטים בנוגע לחיים שהתרחשו בסביבה שבה נכתבה השירה. כלומר, היא משתמשת בשירים מתקופת תור הזהב על מנת ללמד על הקהילה שבתוכה הם נכתבו - הקהילה היהודית שחיה בספרד במימי הביניים. היא בוחנת את המגדר כפי שהוא משתקף בספרות, שהייתה נחלתם של גברים בלבד, כקוראים וככותבים. המשוררים בתקופה זו ראו בנשים גופניות וטומאה ולכן יצרו בשיריהם נשים אהובות, בלתי מושגות ומושלמות לצד נשים דמוניות בלבד. היא רואה בשירה כ"מכשיר חברתי" שכלל אסטרטגיות שמטרתן הייתה להרחיק את הנשים, להשתיק אותן, להחפיץ אותן ו"לאלף" אותן להיות הדמות הנשית הנכונה. רוזן חתרה בספר זה להבין את המשמעויות המגדריות הנסתרות שעולות מהיצירות שנכתבו באותה התקופה - מעמד האישה, הומוסקסואליות, מיניות, גבריות ונשיות וכדומה.[12]
^ 12עלי יסיף (ע), חביבה ישי (ע), אוריה כפיר (ע), אות לטובה: פרקי מחקר מוגשים לפרופסור טובה רוזן, מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית ומרכז מ״ד גאון לתרבות הלאדינו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2012, מסת"ב 978-965-552-370-6בשער הספר, עמ' 7–9.
