חברות קיבוץ למטרה. המייסדת והמנהלת טובה קוצ'ינסקי במרכז (עם שרשרת)
טובה קוצ'ינסקי לבית רובין נולדה ב-29 בנובמבר 1907 בעיירה רמברטוב ליד ורשה בפולין. בת שנייה להוריה שמואל רובין הכהן וטילה לבית סטארושוויצקי. בבית הציוני למדה עברית ממורה פרטי, וכשבגרה נשלחה לגימנסיה יהודית למסחר "לנדאו" בוורשה. בגיל 17 הצטרפה לעסק המשפחתי של אספקת מזון וציוד לבסיס הצבא הפולני בעיירה[1]. עם פתיחת סניף בנק של הג'וינט[2] בעיירה, עבדה בו כפקידה, ובכך עזרה ליהודי העיירה בקבלת אשראי לעסקיהם ובתכתובות בירוקרטיות עם השלטונות הפולנים.
פעילות ציונית
קוצ'ינסקי הצטרפה לשומר הדתי (שהיה אחת מהתנועות הציוניות בעיירה) והדריכה בתנועה. היא נבחרה לייצג את התנועה בוועידה של המזרחי ב-1933 בווילוצ'קה בפולין והייתה מהנשים הבודדות שהשתתפו בוועידה. היא התקוממה נגד מקומן הזניח של הנשים בתנועת המזרחי. החזון של תנועת ברוריה[3] לפיתוח אישה דתית פעלתנית ויוזמת המודעת ליכולותיה, התאים לאישיותה ולהשקפת עולמה, ועל כן הצטרפה ב-1933 לסניף ברוריה שהוקם בעיירה[4] או כבר בגיל 14[5].
כציונית דתית שאפה להגשים את חלום העליה לארץ ישראל, אולם היה עליה להתגבר על מכשולים רבים. המנדט הבריטי בתקופת הספר הלבן הנפיק מספר מצומצם של סרטיפיקטים שחולקו לפי מפתח מפלגתי. תנועת המזרחי החליטה להעניק את הסרטיפיקטים שברשותה בעיקר לגברים תוך הנחה שהם יתאימו לעבודה החקלאית בארץ, נשים יכלו לעלות לארץ בנישואין פיקטיביים. אביה של קוצ'ינסקי שהיה כהן, התנגד לפתרון זה וראה בו נישואין לכל דבר, שביטולם יהפוך אותה לגרושה האסורה לכהן. היא טענה שכדי להמשיך את הציונות הדתית חייבים גם נשים דתיות שיוכלו לבנות בתים דתיים ציוניים ולכן צריך לתת סרטיפיקטים גם לנשים דתיות. כדי לזכות בסרטיפיקטים לנשים בתנועת המזרחי היא יזמה את הקמת קיבוץ למטרה, קיבוץ תופרות, שישמש כהכשרה עירונית לקראת עליה לארץ. הקיבוץ פעל כהכשרה אך לא הוכר על ידי המשרד הארץ ישראלי שהכיר אך ורק בהכשרות חקלאיות. כדי להשיג הכרה היא יזמה מסיבת עיתונאים שהשתתפו בה עיתונאים ציוניים מהעיתונים היהודיים המובילים בוורשה: "היינט" ו"דער מאמענט". האירוע פורסם בעיתונות[8].
קיבוץ התופרות למטרה ברמברטוב בפולין. הכשרת נשים לעליה לארץ 1933–1934
פעילות חברתית בארץ ישראל
קוצ'ינסקי עלתה לארץ ישראל במרץ 1934 עם בנות קיבוץ למטרה על סיפון האוניה "פולוניה" שיצאה מנמל קונסטנצה ברומניה. הקיבוץ המשיך להתקיים בתל אביב כקואופרטיב תופרות[9][6]. מכיוון שהקיבוץ הוכיח לשלטונות המנדט שהוא מקיים את עצמו כלכלית[10], בנות הקיבוץ הורשו להביא את בני משפחותיהן ארצה ובכך הצילו רבים לפני השואה.
^אליחי יוסף, המזרחי ותנועת תורה ועבודה בפולין 1928–1939, ירושלים: הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשס"א, עמ' 167
^שמעון קאנץ, ספר זיכרון לקהילות רמברטוב אקוניב - מילוסנה, תל אביב, 1974, עמ' 276
^תורה ועבודה בחזון ובמעש, תולדות הפועל המזרחי וספור פעלם של מייסדיו, כרך ב, תל אביב: הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל / הוועד הפועל, 1993 תשנ"ג, עמ' 129. (בעברית)
^ 12אליעזר דון יחיה ומאמר של יוסי אבנרי, "כשהפנטזיה מתגשמת" פרק בתולדות החלוצה הדתית בפולין בין שתי מלחמות העולם, בין מסורת לחידוש, רמת גן: אוניברסיטת בר אילן רמת גן, תשס"ה, עמ' 147 - 175. (בעברית)
