כתר האימפריה הממלכתי כולל ארבעה חצאי קשתות הנפגשים במרכז הכתר בזווית ישרה (במישור), ולא יורדים מטה לעבר מרכז הכתר.
חצי קשת (באנגלית: half-arch) היא רצועת מתכת (בדרך כלל עשויה זהב, כסף או פלטינה) המעוטרת לרוב באבנים יקרות ויהלומים המחוברת לבסיס הכתר. לרוב חצאי הקשת מתחברים במרכזו של הכתר אל המונד - גלובוס מוזהב או עשוי אבן יקרה שנמצא בחלקו העליון של הכתר (מעליו נמצא לרוב צלב).
כתרי נסיך ויילס הם לרוב בעלי קשת אחת שלמה (ולא שני חצאי קשתות כפי שסוברים בטעות) - בכתרים אלה המונד מחובר בראש הקשת, ולא מתחבר לחצאי הקשתות השונים, וזאת על פי הוראה שנתן המלך צ'ארלס השני בשנת 1677.
מסורת אירופאית
כתר רודולף השני - כתר האימפריה האוסטרית. הכתר כולל שני חצאי קשתות ושני חצאי כיפות.
הכתרים האירופאים (הצרפתים, הגרמנים והדניים) היו לרוב בעלי שמונה חצאי קשתות. הכתר ההכתרה הצארי הרוסי וכן כתר האימפריה האוסטרית כלל שני חצאי קשתות בלבד, כאשר שני חצאי כיפה מלאות עלו מהכתר במקום שני חצאי הקשתות הנוספים.
צורת חצי הקשת
ישנן שתי מסורות הנוגעות לצורת חצי הקשת - לפי מסורת אחת, חצי הקשת עולה מבסיס הכתר ואז יורד שוב למרכז הכתר (בו נפגשים חצאי הקשת) - כתר מסוג זה הוא כתר אדוארד הקדוש (כתר ההכתרה של הממלכה המאוחדת). לפי מסורת אחרת, חצאי הקשת שומרים על מישור במרכז הכתר במקום פגישתם, או עולים כלפי מעלה בלבד.
חצאי קשתות מתפרקות
בחלק מהכתרים ניתן להוריד את חצאי הקשת והמונד וכך נותר רק בסיס הכתר שניתן לחובשו. כתרי המלכה הרעיה בממלכה המאוחדת הם כתרים מסוג זה - ואלכסנדרה מדנמרק, מרי מטק ואליזבת בווס ליון נהגו לחבוש לראשיהן את בסיס הכתר לאחר פירוק הקשתות והמונד. הדבר נעשה לאחר מותו של המונרך, כשהמלכה הרעיה הפסיקה להיות מלכה לצידו של מונרך מכהן והפכה למלכה אם.
.svg)