בארץ יש שלושה תת-מינים: L. e. aucheri יציב ומצוי ברוב הארץ, אך גם חורף וחולף. L. e. elegans יציב ומצוי בדרום הארץ ו-L. e. pallidirostris (מכונה לפעמים "חנקן חיוור") הוא חורף וחולף נדיר.[2]
טורף בעיקר חרקים וחיפושיות, אך גם צפרדעים ולטאות, נחשים, מכרסמים קטנים וציפורים. עורך תצפית ועט על טרפו, לוכד את הטרף בעיקר על האדמה אך גם באוויר. משתק את הטרף ונושא אותו למקום האכילה שם משפד אותו ומשסע אותו לגזרים. לחנקן מקור חזק ומאונקל, עם בליטות דמויות שיניים, רגליים קצרות וחזקות עם טפרים חדים.
החנקן הוא ציפור טריטוריאלית כל ימות השנה. מרבה לשבת על ראש צמרת עץ ולסקור את השטח.
מקנן לרוב על עצי שיטה או שיזף. הקן נראה מבחוץ כגוש מגושם ומבפנים סלסלה מסודרת ונמצא בין מטר אחד לשבעה מעל מעל הקרקע. הנקבה בונה את הקן והזכר בעיקר שומר עליה. גודל התטולה הוא 5–7 ביצים, שצבען לבן-אפרפר ומנוקדות בצבע זית. הנקבה דוגרת לבדה במשך כ-15 יום והזכר מאכיל אותה. הגוזלים בוקעים עיוורים ועירומים. ההורים מאכילים אותם 20 יום בקן ועוד כשבוע לאחר יציאתם. החנקן משלים בדרך כלל שני מחזורי קינון בשנה.
.jpg)
.jpg)
