מרגלית קיבלה תואר ראשון במתמטיקה וביולוגיה בשנת 1974, ותואר שני בגנטיקה (בהצטיינות) בשנת 1977, מהאוניברסיטה העברית בירושלים.[1] בשנת 1985 סיימה את הדוקטורט שלה בביולוגיה מולקולרית חישובית בהנחיית נורמן גרובר, באוניברסיטה העברית בירושלים.
מרגלית השלימה פוסט-דוקטורט במכונים הלאומיים לבריאות (NIH) במעבדה לביולוגיה מתמטית בפיקוחו של צ'ארלס דליסי, שם פיתחה את האלגוריתם החישובי הראשון לחיזוי פפטידים אנטיגניים המוכרים על ידי תאי החיסון.[3] בשנת 1989 חזרה לישראל והקימה את קבוצת המחקר העצמאית שלה בפקולטה לרפואה, באוניברסיטה העברית בירושלים.
מחקריה המוקדמים כללו פיתוח אלגוריתמים חישוביים לחיזוי קשירת פפטידים אנטיגניים למולקולות MHC,[4] מודלים חישוביים של העדפות קשירת חלבון-DNA,[5][6] גם בשיתוף פעולה עם ניר פרידמן,[7] זיהוי של זוגות דומיינים כאבני הבניין של רשתות אינטראקציה בין חלבון לחלבון,[8] ניתוח הרשת המשולבת של אינטראקציות בין חלבון לחלבון ובין חלבון ל-DNA[9] (בשיתוף פעולה עם אורי אלון), כמו גם מודלים חישוביים לחיזוי מולקולות RNA רגולטוריות קטנות בחיידקים,[10] אשר אומתו בניסויים בשיתוף פעולה עם שושי אלטוביה וגרהארט וגנר.
לאחרונה, המעבדה של מרגלית בחנה את הדינמיקה של ויסות על ידי RNAs קטן[11] (בשיתוף עופר ביהם), וחזתה בצורה חישובית שישנן מולקולות מיקרו-רנא נגיפיות המדכאות את מערכת החיסון האנושית, מנגנון שקיבל תוקף בניסוי שנערך בשיתוף עופר מנדלבוים.[12] מאז 2012 שילבה מרגלית מחקר ניסיוני וחישובי כדי לחקור וללמוד אינטראקציות קטנות של RNA עם חיידקים.[13]
מרגלית היא מחלוצי המחקר בביואינפורמטיקה וביולוגיה חישובית בישראל ובעולם. באוניברסיטה העברית היא הקימה את התוכנית "מדעי המחשב ומדעי החיים" בביואינפורמטיקה וביולוגיה חישובית (בשנת 1999) ואת תוכנית הבוגרים "גנומיקה וביואינפורמטיקה" (בשנת 2000). בשנת 2002 נבחרה לנשיאה הראשונה של האגודה הישראלית לביואינפורמטיקה וביולוגיה חישובית (2002–2004). הדריכה למעלה מ-50 סטודנטים לתארים מתקדמים, רבים מהם ממלאים תפקידים בפקולטה לביואינפורמטיקה בישראל ובחו"ל.[14]
בשנת 2018 נבחרה לעמיתה באגודה הבינלאומית לביולוגיה חישובית (ISCB) עבור תרומות יוצאות דופן לתחומי הביולוגיה החישובית והביואינפורמטיקה.[16]
בשנת 2020 זכתה בפרס רוטשילד בביולוגיה חישובית.[17] בהמשך אותה שנה זכתה בפרס למפעל חיים בחונכות במדע לשנת 2020 מטעם כתב העת המדעי Nature, בעקבות הישגיה בתחום ההדרכה המדעית.[18]
^Margalit, H.; Spouge, J. L.; Cornette, J. L.; Cease, K. B.; Delisi, C.; Berzofsky, J. A. (1987). "Prediction of immunodominant helper T cell antigenic sites from the primary sequence". Journal of Immunology. 138 (7): 2213–2229. ISSN0022-1767. PMID2435793.
^Altuvia, Y.; Schueler, O.; Margalit, H. (1995). "Ranking potential binding peptides to MHC molecules by a computational threading approach". Journal of Molecular Biology. 249 (2): 244–250. doi:10.1006/jmbi.1995.0293. ISSN0022-2836. PMID7540211.
^Mandel-Gutfreund, Y.; Schueler, O.; Margalit, H. (1995). "Comprehensive analysis of hydrogen bonds in regulatory protein DNA-complexes: in search of common principles". Journal of Molecular Biology. 253 (2): 370–382. doi:10.1006/jmbi.1995.0559. ISSN0022-2836. PMID7563096.
^Argaman, L.; Hershberg, R.; Vogel, J.; Bejerano, G.; Wagner, E. G.; Margalit, H.; Altuvia, S. (2001-06-26). "Novel small RNA-encoding genes in the intergenic regions of Escherichia coli". Current Biology. 11 (12): 941–950. doi:10.1016/s0960-9822(01)00270-6. ISSN0960-9822. PMID11448770.
