חמידות היא תחושה סובייקטיבית כלפי מושא מעורר חיבה ונעים ללב, כמו ילד, תינוק או בעל חיים קטן ולעיתים גם כלפי מושא המעורר משיכה מינית. מקור השם בשורש "חמד" (כמו לא תחמוד). מה שמעורר חמידות מכונה "חמוד".
על פי האתולוג האוסטרי קונראד לורנץ, אשר הגה את המונח הזואולוגי לראשונה, "חמידות" היא רגש המזכיר דמיון לתינוק. התינוק מעורר רגש חיבה אוטומטי בהוריו ודחף אינסטינקטיבי לגונן ולשמור עליו. בבגרות, בעל חיים המזכיר יותר מראה תינוקי, סביר שיקבל אותו יחס חיבה כדומה לתינוק, מאחר שהוא מעורר רגשות הוריים. בהשאלה, הוא נרכש גם כלפי עצמים המזכירים דמיון לתינוק, כגון ילדים, אנשים בוגרים, ואף חפצים. גם קולות יכולים לעורר תחושה דומה.
למרות היות המונח סובייקטיבי התכונות ההופכות דמות לחמודה, מאחר שהם נראים "ילדותיים" בעלי קווי דמיון דומים: הגולגולת אצל תינוקות היא עגלגלה, בעלת מצח גבוה ותפוח, בעלת עיניים גדולות, לעומת עצם האף ושרירי הפה העוזרים ללעוס הם קטנים יחסית ומתחילים לתפקד ולגדול רק בהמשך החיים. גם הסחוס של האוזניים קטן יחסית והוא גדל לאורך כל החיים אך מגיע לגודלו המלא בערך בגיל עשרים וחמש. רקמות החיבור שמעל המצח קטנות והן מתאחדות בהמשך וגורמות לעיניים להיראות דומיננטיות פחות, ניכרות השפתיים, "הכפלת" הסנטר וקמטים - כל אלה גורמים לפגיעה ב"חמידות" האנשים הבוגרים יותר.
עקב חמידותם של גורי חיות מסוימות, אנשים רבים קונים או מאמצים חיות מחמד, בהם הם מטפלים ולמעשה מעבירים אליהם רגש הורי. גורי חתולים או כלבים גורמים לחוויית החמידות הגבוהה ביותר ועל כן הם חיות המחמד הנפוצות ביותר. חיות מחמד נוספות המעבירות תחושה חמודה הן: ארנבונים, אוגרים, תוכים, קנריות, חמוסים ודגי זהב. עם זאת מדובר בהרגשה סובייקטיבית שיכולה להיפתח גם לנחשים, איגואנות ואף לכמה חסרי חוליות שנחשבים לבלתי חמודים, ולעיתים אף מרתיעים.
החמידות של חיות המחמד יכולה לגרור מספר בעיות: כמה חיות בר מצויות בסכנת הכחדה גדולה עקב סחר לחיות מחמד בו ניצודים מיני קופים, תוכים גדולים או מכרסמים נדירים מביתם. בעיה נוספת היא הבאה של "מינים מלווי אדם" לאזורים נידחים, בהם הם עלולים להתפרא ולגרום לנזק אקולוגי גדול. הדבר נכון בעיקר על חתולים שהובאו לאיים נידחים בעולם.