חמדי אל-פאצ'צ'י (בערבית: حمدي الباجه جي, 1886 - מרץ 1948) היה מדינאי עיראקי ששימש כראש ממשלת עיראק בין 1944 ל-1946, והיה בעל תפקיד חשוב בהתגבשות עמדתה העוינת של עיראק כלפי עצמאותה של מדינת ישראל.
רקע וקריירה מוקדמת
אל פאצ'צ'י נולד ב-1886 למשפחת פאצ'צ'י, משפחה סונית בעלת נכסים והשפעה בבגדאד. הוא ואחיו מוזאחם אל-פאצ'צ'י נטלו חלק פעיל בפוליטיקה העיראקית משנות ה-30. אל-פאצ'צ'י סיים את לימודי המשפטים בבית הספר המלכותי למשפטים באיסטנבול ב-1909, והיה שם פעיל בחוגים ערבים לאומנים. הוא לימד משפטים בבגדאד בין 1913 ל-1916. במהלך המרד העיראקי כנגד הבריטים ב-1920 נעצר, והוגלה לאי חנג'ה במפרץ הפרסי. לאחר שחרורו המשיך בקריירה פוליטית.
ב-1925 החל שיתוף פעולה בינו ובין המדינאי העיראקי עבד אל-מושין א-סעדון, ששימש מספר פעמים כראש ממשלה. פאצ'צ'י שימש כשר לענייני הוקף באחת מממשלותיו בין השנים 1925 ל-1926. לאחר מכן פרש מפוליטיקה וניהל את אחוזותיו הפרטיות. ב-1935 שב ונבחר לפרלמנט העיראקי אך לא שיחק תפקיד מרכזי. ב-1941 היה לתקופה קצרה שר הרווחה וב-1943 נבחר לנשיא לשכת המסחר. בתקופה זו התקרב לנורי סעיד ושימש כשר בממשלתו.
ראש ממשלת עיראק
ביוני 1944 פרש נורי סעיד מראשות הממשלה, ואל-פאצ'צ'י מונה במקומו. נמסר כי סעיד פורש מטעמי בריאות,[1] אך למעשה נבעה הפרישה מיחסיו של נורי סעיד עם העוצר עבד אל-אילה שרצה בראש ממשלה שמרן, כנוע וחלש. סעיד המשיך לשמור בידיו את השליטה במדיניות החוץ.[2] אל-פאצ'צ'י המשיך לשמור על הקו הפרו-בריטי שבו נקטה עיראק לאחר דיכוי מרד רשיד עאלי אל-כילאני ב-1941, אך זאת על אף שהיה אנטי-בריטי ולאומן ימני שמרן.[3]. בתקופה זו נטה אל-פאצ'צ'י לשיתוף פעולה עם סעודיה ומצרים במסגרת הליגה הערבית, שנוסדה בשנת 1945.[4] במסגרת זו תמרן את מדיניותה של עיראק כך שתימנע מלחצי המלך עבדאללה, שניסה להביא לאיחוד של סוריה, עיראק ועבר הירדן תחת שלטונו. במקביל נאלץ להתמודד עם נורי סעיד שניהל מדיניות עצמאית וחשאית שמטרתה לקרב את עיראק לטורקיה.[5] כן ניהלה ממשלתו מאבק מזוין כנגד מרידה כורדית, בראשות המולא מוסטפא ברזאני.[6] המרד דוכא לאחר שצבא עיראק, שב-1941 לחם כנגד הבריטים, קיבל סיוע מן הצבא הבריטי.[7]
אל-פאצ'צ'י היה תקיף בעמדתו כנגד הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ובשנת 1945, הגיב לנאומו של הנשיא הארי טרומן בו הביע טרומן תמיכה בהקמת מדינה יהודית בה יתקבצו הפליטים היהודים מן השואה כי: "פלסטין היא מדינה ערבית ותישאר כך לנצח, על אף כל המאמצים הציוניים. בעיית פלסטין צריכה להיפתר במזרח התיכון, ולארצות הברית ולכל ארץ אחרת אין את הזכות להתערב."[8] כן חזה כי הקמתה של מדינת ישראל תהיה מלווה בהקמת צבא בן 300,000 חיילים, ולו חיל אוויר חזק, שיהווה כוח ממשי באזור, וכי לו היה יודע טרומן עובדות אלו, לא היה תומך בציונים.[9]
בינואר 1946 התפטר. לפיטוריו לא ניתנה סיבה.[10]
לאחר כהונתו כראש הממשלה
ביוני 1946 עמד בראש המשלחת העיראקית לוועידת מועצת הליגה הערבית בבלודאן שבסוריה, שנועדה להתמודד עם החלטות ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית בנוגע לארץ ישראל. בראשותו, החליטה הוועדה כי אם יוצאו החלטות הוועדה לפועל, יחרימו מדינות ערב את בריטניה וארצות הברית בחרם תרבותי וכלכלי.[11]
ב-1948, כאשר מלחמת העצמאות התנהלה, והכרזתה של מדינה יהודית בארץ ישראל נראתה קרובה, התמנה פאצ'צ'י לשר החוץ בממשלתו של מוחמד א-סדר. פאצ'צ'י נקט בקו תקיף המתנגד להחלטת החלוקה, אך ב-28 במרץ מת במפתיע מהתקף לב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Nuri Pasha resigns premiership, פלסטיין פוסט, 4 ביוני 1944
- ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 70
- ^ י. שמעוני, מדינות ערב, פרקי היסטוריה מדינית, הוצאת עם עובד, 1994, עמ' 519
- ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 70
- ^ מיכאל אפל, המזרח התיכון בימינו; עיראק - מלוכה, מהפכה, רודנות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 79
- ^ ראש ממשלת עיראק שולט במצב, דבר, 3 בספטמבר 1945
- ^ אל"מ (מיל) אברהם איילון, המעורבות העיראקית במלחמת העצמאות, מערכות 246, ספטמבר 1975
- ^ Iraqi premier replies to Truman, פלסטיין פוסט, 20 באוגוסט 1945
- ^ Iraqis fear Jewish state, פלסטיין פוסט, 2 באוקטובר 1945
- ^ Iraqi government resigns, פלסטיין פוסט, 31 בינואר 1946
- ^ אל"מ (מיל) אברהם איילון, המעורבות העיראקית במלחמת העצמאות, מערכות 246, ספטמבר 1975
