חליפין בהסכמה מתארים פעולות סחר בשוק על ידי מוכרים וקונים אשר מתבצעות מתוך רצון חופשי. אם הסחר לא היה מועיל לקונה ולמוכר גם יחד, הרי לא היה מתבצע - ולכן מצב הסוחרים טוב יותר לאחר ביצוע העסקה מאשר לפניה.
חליפין בהסכמה הם גם השערה בסיסית שנעשתה על ידי כלכלנים נאו-קלאסיים. כלומר, כאשר כלכלנים נאו-קלאסיים (מהזרם המרכזי) מעלים תאוריות לגבי העולם, הם מניחים שמבוצעים חליפין בהסכמה. בהתבסס על הנחה זו, כלכלנים בזרם המרכזי מסיקים על מגוון השלכות חשובות כמו: שפעילות השוק יעילה, שלסחר חופשי יש השפעה חיובית וששווקים בהם גורמים כלכליים פועלים בהסכמה הם טובים יותר. יש לציין שנקודת המוצא של חליפין בהסכמה מוציאה מכלל אפשרות התכנות ניצול. כלכלנים מרקסיסטים, אחת האלטרנטיבות העיקריות לכלכלה נאו-קלאסית מניחים מראש ניצול. ניתן להצהיר שכלכלה אינה יכולה לבחון בצורה אובייקטיבית קיום ניצול של קבוצה על ידי קבוצה אחרת. זהו אחד החסרונות הבולטים של תחום מחקר זה.
כלכלנים מהזרם המרכזי הראו שחליפין בהסכמה מסייעים יותר ליעילות כלכלית מחליפין המוכתבים על ידי ממשלות. מצד שני, אין בסיס תאורטי לטעון שחליפין שהם לא בהסכמה בחלקם או במלואם עדיפים על פני הסדרים אחרים כמו הכתבה ממשלתית.
חליפין בהסכמה נמצאים בשורש הטיעונים לגבי מוסריותם של שווקים. ליברטריאנים לעיתים מצביעים על מוסריות כמו גם על יעילות חליפין בהסכמה לטעון כנגד הכתבה ממשלתית כול צורות מיסוי רבות. מוסריותם של שווקים, אפילו של אלה אשר לעיתים רחוקות דבקים בחליפין בהסכמה נמצאים במחלוקת תמידית.
