חולדת הרעמה (שם מדעי: Lophiomys imhausi) היא מין של מכרסם אפריקני בעל פרווה מרשימה וזנב שעיר ביותר. למרות השם חולדה, המכרסם משתייך למשפחת האוגריים והוא המין היחידי בתת המשפחה Lophiomyinae.
מאפיינים
אורכה הממוצע של החולדה 15-30 ס"מ ומשקלה עד 750 גרם. חולדת הרעמה מזוהה בעיקר בזכות הפרווה הארוכה שלה ומזכירה מעט בואש. הרעמה בולטת מעל ראשה וגם מצדו התחתון של הגוף והיא שחורה ומוקפת בלבן. במרכז הגוף ישנה שכבה של רצועת פסים חומים מוקפים פסים לבנים ושחורים, שמכסה על רקמת עור בלוטות. הרקמה עוברת מאחורי העורף, לאורך רוב צדדי הגוף. בצד האחורי של הגוף ישנה פחות פרווה בצבע כהה והכפות בעלות טפרים ברגליים הקדמיות. הפנים מפוספסות בפסים כהים מעט. הראש כבד ובעל שיניים חזקות יותר מרוב המכרסמים.
לחולדה ישנה בלוטת עור גדולה בצבע חום מצידי הגוף, והיא נפרשת מאחורי השערות כאשר החולדה מאוימת. השערות סביבה הן ספוגיות ורטובות והחולדה יכולה לשפשף אותן מול צמחים ממשפחת ההרדופיים, כדי למרוח אותן ברעל קטלני שנספג בבלוטה ועוזר לה להתגונן מטורפים ולעיתים אפילו להרוג אותם[2].
החולדה חיה בטבע בעיקר במזרח אפריקה באתיופיה, סומליה, דרום סודאן, סודאן, טנזניה, אוגנדה וקניה ומאובניה נמצאו צפונה עד לישראל. היא חיה בעיקר באזורי סלעים או באזורים מיוערים.
החולדה היא יצור לילי ויחידאי היוצא בלילה לחפש צמחים שונים, עלים, פירות וכו' ובשבי הם אוכלים גם בשר, חרקים או ירקות. הם אוכלים את מזונם בעמידה על 2 וייתכן שקיבתם בעלת מדורים המזכירים באופן שטחי את מעלי הגירה. ייתכן שיש לה גם חיידקים העוזרים לה לעכל את העלים המורכבים לעיכול.
בישראל
שרידיה של חולדת הרעמה התגלו לראשונה במבצע מדבר יהודה שנועד לחשוף ממצאים ארכאולוגיים במערות המדבר, העצמות התגלו במערה בנחל צאלים ליד קן של פרס. גיורא אילני, שהיה במשלחת זיהה שמדובר בעצמות יונק לא מקומי, ורק לאחר כמה שנים והתייעצות עם מומחים הם זוהו.[3]
שרידים נוספים נמצאו בעשור השני של המאה ה-21. שרידים אלו נבחנו בקפידה והתברר שהם מלפני התקופה הבין קרחונית האחרונה (השרידים האחרונים היו מלפני 42,000 שנה). השרידים גם הגדירו תת-מין חדש של חולדת הרעמה - חולדת הרעמה ים המוות, והם מלמדים על האקלים הלח של האזור שאיפשר את תפוצתה לאזור שהיום הוא יובשני.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
