מיני החוטמית הם צמחים עשבוניים, חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים, לרוב שעירים, בדרך כלל זקופים ולא מסתעפים לכמה גבעולים. המאפיינים הבולטים של החוטמית הם: פרחים גדולים, גביעון מאוחה עלים ובעל 6 עד 9 אונות. עמוד השחלה בעל אונות מרובות. הפרי היא מפרדת מרובת פרודות.
הגבעולים גבוהים וארוכים, שעירים כמעט בכל חלקיהם בשערות כוכביות, לפעמים מעורבבות בהם שערות פשוטות.
הלוואים על פי רוב קיימים ואינם משתיירים.
העליםמסורגים, פשוטים, מחולקים או מאונים לרוב כעין כף יד ומעורקים ככף יד מבסיס העלה[3]. הפטוטרת ארוכה. טרף העלה סגלגל עד כמעט מעוגל, או בעל צלעות, או כמעט ללא אונות, או מחולק לאונות ככף יד. שפת העלה תמימה או משוננת, וקודקודו חד עד קהה.
הפרחים גדולים ובולטים, בקוטר 2 עד 6 ס"מ ולעיתים רחוקות 8 ס"מ. הפרחים דו-מיניים, נכונים, חיקיים, בודדים או ערוכים באשכולות ומורכבים מ-5 עלי כותרת ו-5 עלי גביע. מתחת לגביע הפרח מצוי גביעון.
הגביעון מאוחה עלים ובעל 6 עד 9 אונות.
עלי כותרת 5, ורודים, לבנים, סגולים או צהובים, לרוב ברוחב של יותר מ-3 ס"מ, עם קודקוד מפורץ. עלי הכותרת מאוחים בבסיסם ובבסיסם מעורה אל צינור האבקנים.
האבקנים מרובים, זיריהם מאוחים לצינור ארוך המכונה צינור האבקנים. המאבקים דמוי כליה ובעל לשכה אחת הנפתחת בראשה[3].
במרכז הפרח נמצא צינור אבקנים קירח (מעין ענבל שעליו אבקנים מרובים ומאוחים כמעט עד למאבקים), שבחלקו העליון מקבץ של מאבקים צהובים וקומפקטיים, ובקודקודו צלקות דקיקות וכפופות.
השחלה עילית ומרובת מגורות עם 15 מגורות או יותר, כאשר בכל מגורה יש ביצית אחת זקופה. עלי השחלה ערוכים בדור אחד סביב בסיסו של עמוד השחלה[4].
עמוד השחלה בעל אונות מרובות.
הציר המרכזי של מצעית הפרח הוא גלילי בחלקו התחתון, מתרחב ומסתיים בראשו כגוף חרוטי.
פרי החוטמית היא מפרדת המורכבת מפרודות רבות חד-זרעיות ובלתי נפתחות. הפרודות דמויות דיסק שטוח עם קודקוד מפורץ. הן מסודרות בדור מסביב עמוד מרכזי קצר (המשך מצעית הפרח), שמתרחב בראשו למקור חרוטי, שצורתו מזכירה צורת חוטם (אף), ומכאן שמו של הסוג. עמוד זה שבאמצע הפרי אינו מתרחב כל עיקר מעל הפרודות[3].
כל פרודה מורכבת משתי מגורות (חללים) בלתי משוכללות, כלומר כל פרודה מחולקת באופן חלקי לשני חלקים. המגורה הפנימית מכילה רק זרע אחד, והמגורה הקיצונית עקרה. מגורות בלתי משוכללות הם מגורות שלא מתפתחות בצורה של חללים פתוחים לחלוטין, אלא הן נשארות מופרדות ומספקות תמיכה מבנית לפרי. מבנה ייחודי זה מבדיל את החוטמית מצמחים אחרים שבהם המגורות פתוחות או מחוברות בצורה אחרת.
מיני חוטמית הגדלים בר בישראל וסביבתה
6 מיני חוטמית גדלים בר בישראל. 5 מהם ניתן למוצאם בצפון ישראל (למשל, בעמק החולה), ועוד אחת חוטמית מסורטטת גדלה בהר הנגב ובאדום שבירדן. ישנם עוד 3 מיני חוטמית שגדלים בסביבתה של ישראל והם חוטמית צהובה בבקעת ים-המלח בירדן, חוטמית זהובה (Alcea chrysantha), חוטמית חסר-כנפיים (Alcea apterocarpa).
חוטמית הגליל (Alcea galilaea Zohary) - עשב רב-שנתי (בן חלוף) נמוך או שרוע, ים-תיכוני נדיר ותת-אנדמי לצפון מערב סוריה, דרום לבנון וצפון ישראל. בישראל היא גדלה בבתי גידול טבעיים בלבד, פה ושם במפוזר בבתה בצפון הארץ ובמרכזה, בעיקר ברצועת הסְפָר, במעבר בין החבל הים תיכוני לחבל הערבתי. הוא מצוי בגליל העליון ובערבות הירדן; נדיר בגולן; נדיר מאוד בבקעת חולה, בבקעת כנרות, בשומרון, במדבר שומרון ובגלעד. מין זה תואר לראשונה למדע בידי הבוטנאי הישראלי מיכאל זהרי בשנת 1963. הצמח מסתעף, הגבעולים שרועים ואורכם 30 עד 60 ס"מ. העלים מסורגים, פשוטים, מאוצבעים, מפורצים עמוקות, בעלי 3 עד 5 אונות ארוכות שאורכן גדול מס"מ אחד ושפתן משוננת באופן בלתי סדיר. הלוואים נעדרים. הפרחים לבנים עד צהובים ולעיתים רחוקות ורודים. הגביעון בעל 6 עד 9 אונות שאורכם כמעט כאורך הגביע. הכותרת עם 5 אונות ארוכות בהרבה מהגביע ומפורצות בראשן. צינור האבקנים קצר ובנוי מאבקנים רבים מאוד שזיריהם קצרצרים. בגבה של פרודת הפרי מצוי חריץ עמוק. הצמח משיר את נופו בקיץ ומחדש את העלווה בחורף. הפריחה מסוף מרץ ועד תחילת יוני.
חָטְמִית זִיפָנִית (.Alcea setosa (Boiss.) Alef) - צמח עשבוני רב-שנתי, גובה התפרחת עד 2 מ', צבע הכותרת ורוד, לילך או סגול. העלים כמעט ואינם מחולקים או בעלי אונות קצרות. אורך הגביעון שווה כמעט לאורך הגביע. חוטמית זיפנית נפוצה באזור השרון, יהודה, הכרמל, הגלבוע, הגליל, עמק הירדן והגלעד.
חוטמית מסורטטת (Alcea striata) הוא צמח עשבוני רב-שנתי נדיר הגדל בערוצי נחלים גדולים ובינוניים בערבות של הר הנגב הגבוה, מעל רום של 700 מ'. מחוץ לישראל הוא גדל באדום ובגוש קתרינה בסיני. פרחיו של מין זה הגדל במדבר הוא קרם צהצהב. ראו ערך.
חוטמית עין הפרה (.Alcea acaulis (Cav.) Alef) הוא צמח עשבוני רב-שנתי נמוך שנפוץ בכל הארץ. ראו ערך.
חוטמית צהובה (.Alcea rufescens (Boiss.) Boiss) - צמח עשבוני רב-שנתי, מדברי ונדיר, שגובהו 40 עד 60 ס"מ, צבע הכותרת לבן או קרם. מרבית עלי הגבעול בעלי 3 עד 5 אונות לא ארוכות, כאשר האונה האמצעית דמוית ביצה מוארכת. גב הפרודה ללא קמטים ושעיר. הצמח גדל בערוצים ובמדרונות שבבקעת ים המלח שבירדן. התפוצה העולמית שלו היא מדרום-מזרח טורקיה ועד חצי האי סיני ועד מערב ודרום איראן. פריחתו מסוף מרץ עד תחילת יולי.
חָטְמִית קֵרַחַת (Alcea dissecta (Baker f.) Zohary) - צמח עשבוני רב-שנתי שגובהו 2 עד 3 לעיתים רחוקות מטר אחד ופרחיו ורודים וגדולים ועלי הגבעול מחולקים-מאוצבעים לאונות ארוכות[4]. מין זה תואר לראשונה למדע בידי החוקר הישראלי מיכאל זהרי בשנת 1963. הגבעול עגול ארוך, זקוף וכמעט אינו מסתעף, קירח (או לעיתים רחוקות בעלי זיפים בודדים או בעלי אגודות של זיפים)[5]. הלוואים קיימים והפטוטרת ארוכה יחסית. העלים מסורגים, לפחות חלק מהעלים גזורים-כפניים לאונות בעלות שיניים גסות או אונות קטנות. העלים התחתונים, שקוטרם 15 ס"מ מפורצים או שסועים ל-7 עד 10 אונות. עלי הגבעול העליונים מחולקים, מאוצבעים לאונות ארוכות. הפרחים דו-מיניים, ורודים, קוטרם עד 10 ס"מ, יוצאים מחיק העלים ונישאים על עוקץ קצר יחסית (מלבד הזן בחרמון). הפרח פתוח ובמרכזו צלקות דקיקות, הנישאות על עמודי שחלה ארוכים, שמוקפים בצינור אבקנים צהוב. הגביעון, שמאוחה בבסיסו, בעל 6 עד 9 אונות קצרות הרבה מהגביע וכולן או קצותיהן אדמדמות או ירוקות[4]. אורך הגביעון אינו מגיע לחצי מאורך הגביע, וזאת בשונה מחוטמית זיפנית שאורכו של הגביעון אצלה שווה כמעט לאורך הגביע. הגביע בן חמש אונות. עלי הכותרת 5, ורודים, מפורדים ומעורים בבסיסן אל צינור האבקנים וראשם מפורץ מעט. האבקנים רבים, זיריהם מאוחים כמעט עד למאבקים ויוצרים צינור שבולט במרכז הפרח. המאבקים צהובים דמוי כליה בעלי לשכה אחת הנפתחת בראשה. האבקה דביקה. השחלה עילית, מרובת עלי שחלה ומרובת מגורות. בכל עלה שחלה 2 מגורות. בכל מגורה ביצית זקופה אחת. עמוד השחלה מחולק בקצהו לצלקות מרובות שמספרן כמספר עלי השחלה. עוקץ הפרי ארוך. פרי החוטמית היא מפרדת שמורכבת מפרודות רבות ועטופה בגביע ובגביעון משתיירים. הפרודות, דמוי דיסק שטוח עם קודקוד מפורץ, בלתי נפתחות, ומסודרות סביב עמוד מרכזי קצר, (המשך מצעית הפרח) מורחב בראשו למקור חרוטי, שצורתו מזכירה צורת חוטם, ומכאן שמו של הסוג. גבן של הפרודות הבשלות עשוי בצורת מרזב עמוק ששוליו מורחבים לכנפיים סביב (בשונה מחוטמית זיפנית שגבן של הפרודות מקומר או שטוח וחלקות. או הפרודות בעלות שערות פשוטות[5]. צדדיה של הפרודה בעלי קמטים רדיאליים בולטים. כל פרודה מורכבת משתי מגורות בלתי משוכללות, אך מכילה רק זרע אחד. המגורה הקיצונית עקרה. טיפוס התפוצה: מזרח ים-תיכוני. התפוצה העולמית משתרעת באזורים הסוב-טרופיים, ים-תיכוניים ממזרח טורקיה עד ישראל וצפון מערב איראן[6]. היא גדלה בבתי-גידול טבעיים בלבד בקרקעות כבדות ולחות, בגדות נחלים ובבתות ובשולי חורש לח. חוטמית קירחת מצויה בחרמון (ברום 300 עד 2,100 מ') ובבקעת החולה (בעמק דן); נדירה בגולן ובגליל העליון ונדירה מאוד בגליל התחתון. חוטמית קירחת פורחת בסוף האביב, מתחילת אפריל עד תחילת אוגוסט, ובמרומי החרמון מיולי עד אוגוסט[7].
מיני תרבות
חוטמית תרבותית (Alcea rosea) היא צמח עשבוני קצר-חיים, זקוף, שגובהו על פי רוב 2 מטר. נפוץ במדינות רבות בעולם. הגבעול ישר ושעיר. העלים גדולים, מחוספסים, מעוגלים או דמוי לב, ונישאים על פטוטרות ארוכות. הטרף בעל 5 עד 7 אונות או בעל צלעות ושפה גלונית וחרוקה. הפרחים גדולים, כמעט יושבים, וערוכים באשכול או בשיבולית, בעלי צורות שונות וצבעים שונים. קיימים הרבה זנים, כולל כאלו עם פרחים ממולאים. מין זה הוא צמח אור מלא, עמיד בקרה, בשרב, ובגיר, ורגיש למליחות. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו[3][8].
