ג'וי נחטפה בגיל 17 על ידי גבר (אותו היא מכנה ניק הזקן) ונכלאה בחדר מבודד, בו חלון יחיד בתקרה ודלת כניסה הנעולה בקוד הידוע רק לחוטף. בתקופת שבייה עוברת ג'וי התעללות פיזית, נפשית ומינית ונולד לה בן בשם ג'ק. השניים גדלים באותו החדר, נתונים לאמצעים מוגבלים אותם מספק ניק הזקן, כשהם מנותקים מהעולם החיצון. לאחר יום הולדתו החמישי של ג'ק משתפת אותו ג'וי בסיפור החטיפה ורוקמת תוכנית המלטות. על ג'ק להתחזות לחולה ולאחר מכן למת, ג'וי תגלגל את ג'ק לתוך השטיח, וכשניק ינסה להיפטר מהגופה, יברח ג'ק ויזעיק עזרה. ג'ק מצליח להימלט מניק ולקבל סיוע מעובר אורח שמזעיק את המשטרה. בעקבות מספר רמזים שהשוטרת החוקרת מצליחה לחלץ מג'ק ההמום, מאתרת המשטרה את הבית בו הוחזק ומשחררת גם את ג'וי.
ג'וי וג'ק מאושפזים בבית חולים בו הם מתאחדים עם הוריה הגרושים של ג'וי. אביה של ג'וי מתקשה לעכל את נוכחותו של ג'ק שכן הוא צאצאו של החוטף ועוזב. ג'ק מתקשה בתחילה להסתגל לחיים מחוץ החדר ולתקשר עם הסביבה, אך לאחר תקופה מצליח להתחבר לסבתו, לבן זוגה לחיים ולילדים נוספים. ג'וי סובלת אף היא ממשבר, היא מנסה להתאבד בנטילת תרופות, אך ג'ק מצליח להצילה. השניים משתקמים ומגלים יחדיו את העולם. בסצנת הסיום חוזרים ג'וי וג'ק לחדר בו נכלאו הנמצא כעת בשלבי הריסה ונפרדים ממנו.
חודשים ספורים לאחר צאת ספרה של אמה דונהיו ב־2010, פנה אליה הבמאי האירי לני אברהמסון בבקשה לעבד את הספר לתסריט ולהפיק ממנו סרט קולנוע. אמה עיבדה את העלילה מהספר שנכתב בגוף ראשון ממבטו של ילד בן חמש, לתסריט קולנועי.[2]
אברהמסון חיפש במשך שנתיים שחקנית שתתאים לתפקיד של ג'וי. אחד מהקולגות שלו סיפר על הסרט "טווח קצר 12" שבו שיחקה לארסון, והוא ולארסון נפגשו. אברהמסון חש בחיבור של לארסון לדמות של ג'וי, והחליט לצרף אותה לצוות השחקנים. את השחקן לדמות של ג'ק אברהמסון התחיל לחפש חודשים ספורים לפני תחילת הצילומים, כיוון שילדים משתנים מהר. לטענתו, היו לילות בהם לא הצליח להירדם מחשש שלא ימצא שחקן מתאים. אברהמסון ודונהיו צפו בקרוב לאלף שחקנים צעירים. "כשהגענו לסרטון של ג'ייקוב (טרמבלי) ידענו שזה זה", אמרה דונהיו. לאחר שאברהמסון שלח בחזרה מספר הערות, טרמבלי שלח אודישן מצולם נוסף והתקבל לתפקיד. לארסון וטרמבלי בילו יחד במשך שבועיים לפני תחילת הצילומים, במטרה להתחבר ולהתקרב ככל האפשר למערכת יחסים של אם ובן.
צילומי הסרט החלו בנובמבר 2014 בטורונטו שבקנדה. מרבית הצילומים נעשו באופן כרונולוגי על מנת להקל על השחקן הצעיר (בן 8 אז) ג'ייקוב טרמבלי להתמצא בעלילה ובסצנות השונות. המחצית הראשונה של הסרט צולמה כולה בסטודיו, בסט שנועד ליצור תחושה קלסטרופובית ולאחר מכן צולמו סצנות בחוץ, במהלך החורף. גילו הצעיר של טרמבלי הגביל את מספר שעות הצילומים היומיות האפשריות ומשך הצילומים התארך לכדי חודשיים וחצי.[3]
ביקורות ופרסים
הסרט זכה לשבחי מבקרי הקולנוע. בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו זכה בפרס אהוב הקהל. מכון הסרטים האמריקאי בחר בסרט לאחד מסרטי השנה שלו, איגוד מבקרי הקולנוע הלאומי בארצות הברית בחר בסרט לאחד מסרטי השנה, בברי לארסון כשחקנית הטובה ביותר ובג'ייקוב טרמבלי כשחקן החדש הטוב ביותר.
הסרט היה מועמד לשני פרסי אינדפנדנט ספיריט נוספים עבור התסריט הטוב ביותר והעריכה הטובה ביותר. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי סטלייט עבור הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר וזכה בפרס מיוחד לשחקן החדש הטוב ביותר (ג'ייקוב טרמבלי).
