זכויות ילדים הן זכויות ייחודיות להגנת קטינים. זכויות ילדים הן תת-קבוצה בזכויות אדם.[1]אמנת זכויות הילד משנת 1989, מגדירה ילד כ"כל אדם מתחת לגיל שמונה עשרה שנים, אלא אם כן לפי החוק (המקומי) מגדיר גיל בגירות מוקדם יותר".[2] זכויות הילדים כוללות את זכותם להתראות עם המבוגרים המטפלים בהם, לצד צרכים בסיסיים כמו הגנה פיזית ומזון. כן, זכויות הילד כוללת את הזכות לחינוך במימון המדינה, שירותי בריאות והתייחסות בחקיקה הפלילית לקטינים. זכויות נוספות הן הגנה על זכויות האזרח של הילד וחירותו מאפליה על בסיס גזע, מגדר, נטייה מינית, זהות מגדרית, מוצא לאומי, דת, מוגבלות, צבע, מוצא אתני או מאפיינים נוספים.
פרשנויות לזכויות ילדים נעות בין מתן אפשרות לילדים לפעולה אוטונומית ועד לאכיפת זכותם של ילדים בהיותם חופשיים פיזית, נפשית ורגשית מהתעללות. אולם, אין הסכמה על מהי "התעללות"?. הגדרות אחרות כוללות את הזכות לטיפול וטיפוח.[3]
כקטינים על פי חוק, לילדים אין אוטונומיה או זכות לקבל החלטות בעצמם על עצמם בכל במערכות המשפט ידועות בעולם. במקום זאת, נתונה הסמכות למטפלים המבוגרים שלהם, לרבות הורים, משפחה אחרים עובדים סוציאליים, מורים, עובדי נוער ואחרים, בהתאם לנסיבות.[5] יש הסבורים שמצב עניינים זה נותן לילדים שליטה בלתי מספקת על חייהם וגורם להם להיות פגיעים.[6] הפילוסוף הצרפתי, לואי אלתוסר הרחיק לכת ותיאר את הסמכות המשפטית של מבוגרים על ילדים כ"מנגנוני מדינה מדכאים".[7]
ישנם הרואים את היעדר המדיניות של ממשלות הנוגעת לילדים כמו עוני ילדים, היעדר הזדמנויות חינוכיות ועבודת ילדים כדרכים לא רשמיות לניצול ילדים. לפי תפיסה זו, יש להתייחס לילדים כקבוצת מיעוט והחברה צריכה לשקול מחדש את אופן ההתייחסות ופעולה כלפיהם.[8]
חוקרים זיהו ילדים כזקוקים להכרה כמשתתפים בחברה שיש להכיר בזכויותיהם ובחובותיהם בכל הגילאים.[9]
הגדרות היסטוריות של זכויות ילדים
המשפטן האנגלי, סר ויליאם בלקסטון מתייחס בספרו "פירושים על דיני אנגליה" לשלוש חובות הוריות כלפי הילד: טיפול, הגנה וחינוך.[10][11] בקביעות אלו יצר את הבסיס לזכויות ילדים.
חבר הלאומים אימץ את הצהרת ז'נבה בדבר זכויות הילד (1924), שקבעה את זכותו של הילד להתפתחות תקינה, לתחושת שובע ומניעת רעב, לקבלת טיפול רפואי, להחזיר את הילד שסרח למוטב, זכותו של הילד הנחשל לקבל טיפול שיחזק אותו, זכותם של יתומים למקלט, והזכות להגנה מפני ניצול.[12]העצרת הכללית של האומות המאוחדות אימצה ב-1959 את הצהרת זכויות הילד.[13]
בניית קונצנזוס על הגדרת זכויות הילדים התגבש בחמישים השנים האחרונות,[16] אך לא קיימת הסכמה אבסולוטית בנושא. בשנת 1973 קבעה הילרי קלינטון כי זכויות ילדים הן "סיסמה הזקוקה להגדרה".[17] לטענת כמה חוקרים, הרעיון של זכויות ילדים עדיין אינו מוגדר היטב, כאשר לפחות אחד מהם טוען שאין הגדרה או תיאוריה המוסכמים בצורה רחבה לגבי זכויות ילדים.[18]
מיון
לילדים יש שני סוגים של זכויות אדם על פי חוק זכויות האדם הבין-לאומי. יש להם אותן זכויות אדם כלליות בסיסיות כמו למבוגרים. מלבד זכויות אדם מסוימות, כמו הזכות להינשא, שאינן רלוונטיות ואף אסורות עד שהם מגיעים לגיל המותר בחוק. סוג שני של זכויות אדם הן הזכויות המיוחדות הנחוצות כדי להגן עליהם עד שיהפכו לבוגרים.[19] זכויות כלליות התקפות בילדות כוללות את הזכות לביטחון אישי, לחופש מיחס בלתי אנושי, אכזרי או משפיל, והזכות להגנה מיוחדת במהלך הילדות.[20] זכויות אדם מיוחדות של ילדים כוללות, בין היתר, את הזכות לחיים, הזכות לשם, הזכות להביע את דעותיו בעניינים הנוגעים לילד, הזכות לחופש מחשבה, מצפון ודת, הזכות לטיפול רפואי והזכות להגנה מפני ניצול כלכלי ומיני והזכות לחינוך.[21]
זכויות ילדים מוגדרות בדרכים רבות, כולל קשת רחבה של זכויות אזרחיות, פוליטיות, כלכליות, חברתיות ותרבותיות. זכויות נוטות להיות משני סוגים כלליים: אלו הדוגלים בילדים כאנשים אוטונומיים על פי החוק ואלו המעמידים תביעה לחברה להגנה מפני נזקים הנגרמים לילדים בשל תלותם. אלה תויגו כזכות להעצמה וכזכות להגנה.[18]
מדריכים חינוכיים של האו"ם לילדים מסווגים את הזכויות המפורטות באמנה בדבר זכויות הילד בשלוש קבוצות: כלכלה, הגנה והשתתפות.[22] כל קבוצה כוללת את הזכויות הבאות:
הגנה: לילדים יש זכות להגנה מפני התעללות, הזנחה, ניצול ואפליה. ההגנה כוללת את הזכות למקומות בטוחים משחק; התנהגות אחראית של מבוגרים מגדלים, והכרה בפוטנציאל ההתפתחות של ילדים.
השתתפות: לילדים יש זכות להיות חלק מקהילות ולהנות מתוכניות ושירותים המותאמים להם. למשל מחלקות בספריות ציבוריות, ותוכניות קהילתיות ייעודיות, ושיתוף ילדים כמקבלי החלטות.[23]
באופן דומה, רשת זכויות הילד הבין-לאומית (Child Rights International Network) מסווגת זכויות לשתי קבוצות:[24][25]
זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, הקשורות לתנאים הדרושים כדי לענות על צרכים אנושיים בסיסיים כגון מזון, מחסה, חינוך, שירותי בריאות ותעסוקה בשכר. כוללות זכויות לחינוך, דיור הולם, מזון, מים, רמת הבריאות הגבוהה ביותר שניתן להשיג, הזכות לעבודה וזכויות בעבודה, וכן זכויות תרבותיות של מיעוטים ועמים ילידים.
זכויות סביבתיות, תרבותיות והתפתחותיות, הנקראות לעיתים "זכויות הדור השלישי", ובכלל זה הזכות לחיות בסביבות בטוחות ובריאות וכי לקבוצות של אנשים יש את הזכות להתפתחות תרבותית, פוליטית וכלכלית.
^Lansdown, G. "Children's welfare and children's rights," in Hendrick, H. (2005) Child Welfare And Social Policy: An Essential Reader. The Policy Press. p. 117
^Lansdown, G. (1994). "Children's rights," in B. Mayall (ed.) Children's childhood: Observed and experienced. London: The Falmer Press. p 33.
^Jenks, C. (1996) "Conceptual limitations," Childhood. New York: Routledge. p 43.
^Thorne, B (1987). "Re-Visioning Women and Social Change: Where Are the Children?". Gender & Society. 1 (1): 85–109. doi:10.1177/089124387001001005.
^Lansdown, G. (1994). "Children's rights," in B. Mayall (ed.) Children's childhood: Observed and experienced. London: The Falmer Press. p 34.
^Blackstone's Commentaries on the Laws of England, Book One, Chapter Sixteen. (1765-1769).
^Convention on the Rights of the Child, G.A. res. 44/25, annex, 44 U.N. GAOR Supp. (No. 49) at 167, U.N. Doc. A/44/49 (1989), entered into force Sept. 2 1990.
^Young-Bruehl, Elisabeth (2012). Childism: Confronting Prejudice Against Children. New Haven, Connecticut: Yale University Press. p. 10. ISBN978-0-300-17311-6.
^(1997) "Children's rights in the Canadian context", Interchange. 8(1–2). Springer.
