זונדה (על פי האקדמיה ללשון העברית: מַחְדֵּר^[1]; נקרא גם: מחדר אפי-קיבתי או צינור הזנה נזוגסטרי, באנגלית: Nasogastric tube), היא צינורית המוחדרת דרך אחד מנחירי האף, עוברת דרך הושט לתוך הקיבה. הזונדה משמשת לצורך הזנה או מתן תרופות לחולים שאין ביכולתם להזין את עצמם דרך הפה. צורת ההזנה הזו מכונה הזנה אנטרלית.

כיוון שצינור ההזנה בשיטה זו עובר דרך האף והושט, הדבר עשוי לגרום לאי-נוחות גדולה, תחושת בחילה ואף לפציעה. משכך שיטה זו מועדפת למשך הזנה קצר (לרוב לא יותר מעשרה ימים רצופים למניעת תלות זונדה) אצל מטופלים בעלי הפרעות בליעה זמניות (לדוגמה מטופלים שעברו שבץ מוחי או בעקבות ניתוח בפנים, בחלל הפה או במערכת העיכול). במידה ויש צורך בהמשך הזנה אנטרלית יש לשקול הזנה בגסטרוסטום (פיום קיבה).

החדרת הזונדה מבוצעת על ידי רופא או איש צוות סיעודי. הזונדה מוחלפת אחת לשבועיים.

מושיבים את המטופל בזווית של 45 מעלות. מחדירים את הזונדה דרך אחד הנחיריים. יש לוודא כי הזונדה הוחדרה לקיבה. במקרה שהמטופל משתעל או מראה סימני חנק (במטופל בהכרה ניתן לבדוק את יכולת הדיבור), יש לחשוד שהזונדה הוחדרה לריאות.

ניתן לבצע צילום חזה לאחר החדרת הזונדה.

• הזרקת אוויר לזונדה והאזנה לאיתור רעשי ביעבוע (אם יש ביעבוע, הזונדה בקיבה).
• שאיבת נוזל מהזונדה ובדיקת רמת חומציות (תוכן הקיבה חומצי).
• הטבלת קצה הזונדה בכוס מים במידה ונוצרות בועות, יש לחשוד שהזונדה בריאות.

החדרת הזונדה היא פעולה שאינה נעימה למטופל, לעיתים נגרמת פציעה של רקמת האף והושט. נוכחות הזונדה בנחיריים דרך הוושט מגדילה את הסיכון להיווצרות פצעי לחץ. בנוסף קיים סיכון מוגבר לחשיפה לזיהומים בדרכי הנשימה. בעיה נוספת היא העניין האסתטי, המשמעותי במיוחד בקרב החולים הצלולים בדעתם.

מדיה וקבצים בנושא זונדה בוויקישיתוף

• נהל הזנה אנטראלית חודרנית של משרד הבריאות לבתי חולים גריאטריים