ולה(באנגלית:Vela)‏ הייתה מערכת לווייני ריגול של ארצות הברית שהייתה מיועדת לבדוק יישום האמנה למניעת ניסויים גרעיניים באטמוספירה, בחלל החיצון, ותחת פני המים שנחתמה בשנת 1963.

פרויקט התחיל בתקציב קטן בשנת 1959 ופעל עד לשנות ה-70 של המאה ה-20 כאשר פותחו לווייני מסדרה DSP שבהמשך הוחלפו על ידי מערכת GPS.

המערכת כללה זוג לוויינים פעילים. הלוויינים פעלו במסלול בגובה 118 ק"מ. תחילה המערכת הייתה מיועדת לגילוי פיצוץ גרעיני תת-קרקעי ובהמשך נוספה יכולת גילוי פיצוץ באטמוספירה. לצורך הצבת הלוויינים במסול נוצל שיגור ראשון של משגר מדגם "אטלס-אג'ינה SLV 3". לוויינים היו מתוכננים לפעול במשך חצי שנה אך פעלו במשך 5 שנים. משקל הלוויינים היה 150 ק"ג. הלוויינים היו מצוידים בגלאי קרינת רנטגן, קרינת גמא ונייטרונים. הספק של כ-90 ואט סופק על ידי פאנל סולארי. הזוג הראשון שוגר ב-17 באוקטובר 1963, כשבוע לאחר חתימת האמנה. הלוויינים נבנו על ידי TRW

החל מדגם VELA 4 הלוויינים היו מסוגלים לגלות פיצוץ באטמוספירה ומשקלם גדל ל-230–260 ק"ג. ללוויינים מדגם זה התווספו חיישנים של פעימה אלקטרומגנטית והספק של פאנל סולרי כגל ל-120 ואט. הם שוגרו על ידי משגר מדגם "טיטן 3C". לוויינים מדגם זה היו מתוכננים לפעול במשך 18 חודשים. בדרך כלל הם פעלו 7 שנים ויותר. זוג לוויינים אחרון שוגר בשנת 1970.

בשנת 1979 לווייני VELA 5 רשמו פיצוץ גרעיני שידוע כתקרית ולה. קיימות טענות שמדובר בפיצוץ גרעיני בו הייתה מעורבת ישראל^[1].

בתקופת פעילותם לווייני VELA רשמו התפרצויות גמא שמקורם מחוץ למערכת השמש. הממצאים פורסמו בשנת 1973.

ברית המועצות שיגרה לוויין ריגול לגילוי ניסוי גרעיני באוויר מתוצרתה ב-20 באוקטובר 1962 - "קוסמוס 11".

כל השיגורים בוצעו מנמל החלל קייפ קנוורל.

מדיה וקבצים בנושא ולה בוויקישיתוף

• תיאור הלוויינים
• ולה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)