ויליאם נורת' נולד בפמקוויד, פרובינציית מפרץ מסצ'וסטס (כיום במיין), לג'ון נורת' ואליזבת פיטסון ב-1755. ג'ון היה מהגר אירי ואליזבת ילידת בוסטון. היו לו שני אחים למחצה מנישואיו הקודמים של אביו לאליזבת לואיס, ג'וזף ומרי נורת'.
אביו, קפטן ג'ון נורת', היה סגן מפקד פורט פרדריק בין השנים 1744 ו-1756, ואחראי על פורט סנט ג'ורג' מ-1756 עד 1763. הוא גם מונה לשופט של בית המשפט לתביעות נפוצות עבור המחוז בשנת 1760.
לאחר מות אביו בשנת 1763, נורת' עבר צפונה עם אמו לבוסטון, פרובינציית מפרץ מסצ'וסטס. שם הוא למד בבית הספר הלטיני של בוסטון בצפון בוסטון בין 1764 ל-1770.[1][2] בהיותו בבוסטון, נורת' עבד במשרד של סוחר, שם שהה עד שהנמל הצפוני נסגר על ידי הבריטים בסתיו 1774.
קריירה
קריירה צבאית
הוא נכנס לצבא הקונטיננטלי ב-1775 ושירת תחת בנדיקט ארנולד במשלחת האומללה לקנדה באותה שנה. אף על פי שהוא התנדב, הוא כנראה היה חולה מכדי להשתתף. ב-9 במאי1776, הוא הוסמך כלוטננט משנה בפלוגתו של קפטן ג'ון גיל בגדוד ארטילרי הרכבת של קולונל תומאס קרפט. לאחר מכן הוא מונה במאי 1777 כקפטן ברגימנט ה-16 של מסצ'וסטס של קולונל הנרי ג'קסון, איתו השתתף בקרב מונמות'.
ב-1778 הוא פגש את הברון שטויבן, ובשנה שלאחר מכן מונה לעוזרו, וסייע לו רבות בהחדרת שיטת המשמעת שלו בצבא היבשתי. מאוחר יותר הוא ליווה את שטויבן לווירג'יניה, והיה נוכח בכניעת קורנווליס ובמצור על יורקטאון. בהתבסס על המלצת הברון, נורת' מונה למפקח הכוחות תחת הגנרל הנרי נוקס בשנת 1784.[3]
נורת' מונה על פי חוק הקונגרס למייג'ור ברגימנט השני של ארצות הברית ב-20 באוקטובר 1786. רגימנט זה צורף לצבא באופן זמני בתגובה להתקוממות של דניאל שייז בחקלאים בעלי חוב במסצ'וסטס.[4]
לאחר המלחמה השתקע בדואנסבורג, ניו יורק, שם התחתן.
הוא מונה לשליש גנרל של צבא ארצות הברית בדרגת בריגדיר גנרל ב-19 ביולי1798.[5] במרץ 1799, לאחר שמונה חודשים של שירות לא פעיל, הקונגרס הוסיף את תפקיד עוזר המפקח הכללי לתפקיד. כמפקח כללי, אלכסנדר המילטון, שעבד בצמוד לנורת' במהלך מלחמת העצמאות, ביקש ממנו לאחר מכן לשמש כראש המטה שלו. שם סייע בניסיונו של המילטון לחדש ולחזק את הצבא. נורת' החל בעדכון של התקנות הכלליות של הצבא בחורף 1799–1800 לפני שהקונגרס ביטל את מינויים שלו ושל קציני מטה אחרים, שכן המתיחות עם צרפת פחתה במאי. הוא שוחרר ביוני.
במרץ 1812 הוא מונה שוב לתפקיד שליש-גנרל של הצבא, אך סירב. ייתכן שהוא דחה בשל התנגדות מפלגתו למלחמה, שהייתה חזקה במיוחד במדינת הולדתו, ניו יורק.[6]
ג'ורג' וושינגטון כלל את נורת' "בין הקצינים החכמים והפעילים ביותר של הצבא האמריקני" במכתב שהציע גברים למינוי צבאי.[7]
סיזר ראסל, טוראי אפרו-אמריקאי ברגימנט הרביעי של מסצ'וסטס, שירת כמשרתו האישי של נורת' בזמן שהיה עוזרו של הברון שטויבן.
מערכת יחסים עם הברון שטויבן
נורת' ועמיתו, קפטן בנג'מין ווקר, אומצו רשמית על ידי שטויבן והפכו ליורשיו. כמה היסטוריונים מאמינים ש"יחסים רגשיים עזים יוצאי דופן" אלה ובהתחשב בהתנהגותו המוקדמת יותר של שטויבן, הוצע שזה נבע מאופיו לולא היו. עם זאת, בהתבסס על התיעוד ההיסטורי המוגבל, אי אפשר להוכיח. לאחר מותו של הברון שטויבן, חילק נורת' את הרכוש שהוריש לו בין חבריו הצבאיים.
נורת' קרא לשניים מששת ילדיו על שם הברון, פרדריק ויליאם סטיובן נורת' וויליאם אוגוסטוס סטיובן נורת'.
תפקיד פוליטי
הוא היה חבר באספת מדינת ניו יורק ממחוז אלבני ב-1792, 1794 ו-1795, ממחוזות אלבני ושנקטדי ב-1796 וממחוז שנקטדי ב-1810. הוא היה יושב הראש ב-1795, 1796 ו-1810. נורת' מונה כפדרליסט בסנאט של ארצות הברית כדי למלא את התפקיד הפנוי שנגרם כתוצאה מהתפטרותו של ג'ון סלוס הובארט וכיהן מ-5 במאי1798 עד 17 באוגוסט 1798, אז נבחר ג'יימס ווטסון להחליפו.
הוא היה חבר בוועדת תעלת אירי הראשונה, מ-1810 עד 1816.
נורת' היה נציב ומנהל של חברת Great Western Turnpike אשר הוקמה על ידי בית המחוקקים של מדינת ניו יורק ב-15 במרץ1799. הוא הוזמן לבנות כביש מאולבני לעמק הדובדבנים.
חיים אישיים
ב-14 באוקטובר 1787, נשא נורת' לאישה את מרי דואן (נולדה ב-1762), בתו של ג'יימס דואן (1733–1797), ראש עיריית ניו יורק ה-44 ושופט מחוזי במחוז ניו יורק, שמונה על ידי ג'ורג' וושינגטון. יחד נולדו להם שישה ילדים, פרדריק ויליאם סטיובן (1788–1789), מארי (1780–1812), ג'יימס דואן (1791–1792), אליזבת (1792–1845), ויליאם אוגוסטוס סטיובן (1793–1845), אדליה (1797–1878).
הוצע כי נורת' ובנג'מין ווקר ניהלו מערכת יחסים רומנטית, אבל כמו עם הברון, קשה להיות בטוח בזה. אף על פי כן, ולמרות התנגשות בין 1811 ל-1813, ווקר נשאר החבר הכי אינטימי של נורת' עד מותם. ווקר שימש כסנדק של בתו של נורת' אדליה בהטבלתה.[8]