התנועה לשלום וביטחון|
מדינה |
ישראל  |
|---|
|
מייסדים |
יהושע אריאלי |
|---|
|
תקופת הפעילות |
יולי 1968 – 1973 (כ־4 שנים) |
|---|
  |
התנועה לשלום וביטחון הייתה תנועה פוליטית לא-מפלגתית אשר הוקמה ביולי 1968.[1] התנועה הייתה מהראשונות שקראו לנסיגה מהשטחים ולהכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיניּ ולהקמת ישות פלסטינית עצמאית לצד ישראל.
היסטוריה
התנועה החלה להתגבש בסתיו 1967, זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, והחלה לפעול ב-1968.[2] יוזמי התנועה היו מרצים באוניברסיטאות ופעילים ממפלגות השמאל ועמד בראשה יהושע אריאלי. בין הפעילים בה היו גדי יציב, מוטי אשכנזי, שמחה פלפן, ג'ורג טמרין, שמואל סגל, ועקיבא ארנסט סימון. עם פעילי התנועה נמנה גם חבר הכנסת לשעבר מהמפד"ל, משה אונא.[3]
בתחילת דרכה עסקה התנועה בעיקר בהשפעה תרבותית כמשקל נגד לרעיון ארץ ישראל השלמה, בין השאר באמצעות הפגנות, פרסום גילויי דעת ועצומות. ב-1969 החלו חלק מחבריה לשאוף להקמת מפלגה פוליטית. חלק מחברי התנועה הקימו את מפלגת נ"ס שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות לכנסת בשנת 1969.[2]
בשנת 1970 התנגדה לחידוש היישוב היהודי בחברון. בהמשך אותה שנה קראה התנועה לפירוק ממשלת הליכוד הלאומי ולהחלפתה בממשלת יוזמת שלום.[4] בתחילת 1971 פרסמה התנועה גילוי דעת השולל את ההתנחלות.[5] בנוסף תמכה התנועה בקבלת יוזמת יארינג.[6]
בשנת 1972 הקימו חלק מחברי התנועה, יחד עם מקימי תנועת שמאל ישראלי חדש (שי"ח) ופורשים ממק"י את תנועת "תכלת אדום" שממנה צמחה מפלגת מוקד.[2]
לאחר מלחמת יום כיפור התנועה חדלה מפעילות וכעבור מספר שנים תפסה "שלום עכשיו" את מקומה בשמאל הלא מפלגתי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ התנועה לשלום וביטחון מרחיבה פעולותיה, דבר, 3 בינואר 1969
- ^ 1 2 3 טל אלמליח וענת קדרון, "בין תרבות ופוליטיקה: מחאת צעירים בישראל", עיונים בתקומת ישראל 11
(2001), עמ' 92–93
- ^ קוראים למנוע התנחלות בחברון, דבר, 26 במרץ 1970
- ^ "התנועה לשלום" קוראת להקמת "ממשלת יזמות שלום", דבר, 19 באפריל 1970
- ^ התנועה לשלום ובטחון דורשת להפסיק ההתנחלויות, דבר, 25 בינואר 1971
- ^ התנועה לשלום ובטחון תובעת תגובה חיובית ליזמת יארינג, דבר, 17 בפברואר 1971
