התנועה להתחדשות יהודית (אנגלית: Jewish Renewal) היא זרם דתי יהודי-אמריקני המתמקד בהיבטים המיסטיים והרוחניים במורשת היהודית ובחוויה הבלתי-אמצעית של האלוהי. היא שואבת רבות מהחסידות, הקבלה והאגדה ועוסקת בתפילה אקסטטית ומדיטציה כאמצעי להשגת התעלות רוחנית. מושג הדבקות החסידי הוא אחד מנדבכי הגותה, והיא מדגישה את חשיבות ההנהגה הכריזמטית של אישיה. לצד המקורות היהודיים, היא יונקת גם ממסורות מיסטיות אחרות, כמו בודהיזם ואסלאם סופי.
התנועה מעודדת שילוב של פרקטיקות כגון ריקוד, שירה, מוזיקה ואמנות בתוך טקסיה. היא מבקשת להגיע ל"תיקון עולם" באמצעות צדק סוציאלי, סובלנות, שלום ופמיניזם, המתבטא גם בכך שנשים הן שותפות שוות להווייה הדתית ובתפילה נעשה שימוש בשפה ללא ציון מגדרי, לצד פניות לאלוהות בלשון נקבה. מוקד מקביל הוא "תיקון הלב", השגת שלווה וסיפוק נפשיים. התנועה חותרת ליצירת "הלכה אינטגרלית" התואמת עקרונות אלה. בין היתר, נטבע המושג "כשרות אקולוגית", הדורשת שהמזון הנצרך ייווצר תוך הימנעות מגרימת נזק סביבתי או העסקה נצלנית של עובדים. מנהיגה של התנועה, הרב זלמן שחטר-שלומי, הדגים את השקפתו כאשר דן באיסור לעסוק בגינון בשבת: "אם אינך אוהב את העבודה בגינה, ומעדיף שתיעשה על ידי שכיר, אז הגינון נחשב כמלאכה ואסור. אך אם אתה אוהב לגנן וזמן הפנאי היחיד שלך הוא בשבת, תן לגינון להיות חלק מעונג השבת שלך."
ראשיתה של התנועה ב-1962, כששחטר-שלומי עזב את תפקידו כמחזיר בתשובה באוניברסיטאות מטעם חסידות חב"ד והקים אגודה קטנה בשם "בני אור". בין היתר שיתף פעולה עם שלמה קרליבך, אף כי הלה היה קשור יותר ליהדות האורתודוקסית. המסר שהפיץ, תוך הדגשת מיסטיקה וערכים אוניברסליים, התקבל בקרב ילדי הפרחים. בראשית שנות השבעים, כשהשמאל החדש האמריקאי נטה לגאווה שחורה קיצונית, החלו רדיקלים יהודים רבים להתחיל לטפח זהות עצמאית וחלקם פנו לדרכו של שלומי. בשנים אלה הצטרפו אליו הוגים בולטים כארתור וסקו ומייקל לרנר. תנועת ההתחדשות עסקה בסוגיות חברתיות כפירוז גרעיני וזכויות הומוסקסואלים. וסקו ייסד כתב-עת בשם "מנורה" בשנת 1979. ב-1985 שינו "בני אור" את שמם ל"פני האור", שם שאינו מגדרי. ב-1993 התמזגו שתי המסגרות ויצרו את 'אל"ף: ברית להתחדשות יהודית' (ALEPH: Alliance for Jewish Renewal). בעקבות המיסוד הוקמה גם תוכנית להכשרת רבנים וכן 'אהל"ה', אגודת הרבנים להתחדשות יהודית, שנוסדה ב-1998. ביטאונה של התנועה הוא כתב-העת "תיקון". שחטר-שלומי והמנהיגים האחרים העדיפו להגדיר את תנועתם כ'תהליך' האמור להשפיע על הציבור היהודי ולא כזרם עצמאי.
נכון לשנת 2015, ישנן ארבעים ואחת חבורות וקהילות באל"ף, רובן בארצות הברית ושבע מחוץ לה. אהל"ה מונה כ-200 רבנים. בניגוד לרפורמים ולקונסרבטיבים, התנועה לא רק מקבלת נישואי תערובת בקרב הציבור אלא מתירה אף לרבניה להינשא ללא-יהודים.[1]
