"השמאל הלאומי" הוא תנועת שמאלישראלית, שלא התאגדה רשמית מעולם, ועסקה בשנים 2010-2009 בהפצת הרעיונות שבמסמך "השמאל הלאומי"[1] - ספרון בן 110 עמודים שפורסם בקיץ 2009 על ידי שמואל הספרי ואלדד יניב. יניב תיאר את אופי הספרון ומטרתו:
"הספרון הוא לא תוכנית עבודה לראש הממשלה או תוכנית מבצע לצה"ל כיצד לסיים את הכיבוש. הוא קול קורא למחנה שלנו שמנוסח בישראלית, בדיוק בדרך שבה כולנו מדברים. הוא צריך להיות בהיר, וחד, ולא מטשטש, ונוקב, ומכעיס, ובעיקר - מעורר, כי המטרה של הטקסט היא להקים מחדש את מחנה השמאל. להקים אותו מחדש שיהיה גדול וחזק וינצח את הימין."[2]
הספרון מנסה לעורר את תומכי מחנה השמאל בישראל על ידי הגדרת סדר-יום פרקטי על בסיס הרעיונות של חתירה ליציאת ישראל מיהודה ושומרון, סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני והפיכת החברה הישראלית ל"חברת מופת".[3] פרסום הספרון לווה בביקורת בעקבות תכניו הפרובוקטיביים,[4] וחלוקתו חינם ברשת "צומת ספרים" כערכה ליום העצמאות הופסקה בעקבות מחאה של פעילי ימין.[5]
היסטוריה
לאחר פרסום הספרון, החלו יניב ופעילים נוספים לערוך מפגשים וחוגי בית תחת הכותרת "מתווכחים עם השמאל הלאומי". קבוצת הפעילים רואה עצמה כמייצגת את "השמאל הלאומי הגדול והציוני שלנו, שרוצה כמו הרצל ובן-גוריון ורבין, מדינה יהודית ודמוקרטית עם גבולות מוכרים ובני הגנה וחברת מופת ודוגמה אישית וצדק חברתי".[6] הקבוצה תומכת בהפסקת השליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון כאמצעי לשמירת צביון מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, והפניית כספי התמיכה המדינית בהתנחלויות ליישום מדיניות כלכליתסוציאל-דמוקרטית בתוך גבולות המדינה.
בראיון שפורסם במגזין "תזה" במאי 2010 תיאר יניב את פעילות הקבוצה:
"היום יש כבר קבוצה של 57 פעילים השותפים לרעיון, שנפגשים פעם בחודש וקובעים את תוכנית העבודה לחודש הקרוב. מעבר לזה יש כבר 1,500 אנשים שנרשמו בבקשה להיות מתנדבים ולפעול למען הרעיון, ויש לנו קבוצות שותפים פעילות באוניברסיטת בן-גוריון, בתא 'אופק' בירושלים ובחיפה, בתא 'הדור החדש' באוניברסיטת ת"א."[2]
בספטמבר 2010 יצאה התנועה בקמפיין ציבורי, לקראת רישומה ברשם המפלגות לקראת הבחירות לכנסת[8] ולקראת השתתפותה בעצרת הזיכרון לזכרו של ראש הממשלהיצחק רבין. הקמפיין התבסס על סיסמת הבחירות של רבין משנת 1992.[9]
כתגובה לשמועות אודות הפסקת קיומן של עצרות הזיכרון לזכרו של רבין לאחר העצרת ה-15 הצהירה התנועה כי היא תמשיך את מסורת קיום העצרות אם מרכז רבין לא יקיימן.[10]
בפברואר 2011 יצאה התנועה בקמפיין נגד צעדי חקיקה שקידמה מפלגת ישראל ביתנו. הקמפיין הגיע לשיא בהפגנה בכיכר ציון בירושלים.[11]
לקראת נאום ראש הממשלה נתניהו בקונגרס האמריקני[12] במאי 2011 יצאה התנועה בקמפיין "מדינה להם, הגושים לנו" כשקראה 'כן לנאום אובמה' והחתימה ישראלים על קריאה זו.[13][14]
ביוני 2011 יצאה התנועה בקמפיין למען שחרורו של גלעד שליט. במסגרת הקמפיין הוכנה כרזה שבה תמונת יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במקומו של גלעד שליט ולצידה נכתב "יאיר עדיין חי בבית".[15]
בקיץ 2011 עם תחילתה של מחאת האוהלים הייתה התנועה בין התנועות הראשונות שהקימו מאהל בשדרות רוטשילד ולקחו חלק בפעילויות המחאה. העיתון "ישראל היום" טען כי התנועה עומדת מאחורי המחאה. בתגובת התנועה נאמר כי התנועה לא החלה את המחאה אלא הצטרפה אליה.[16] בהמשך קיימה התנועה במאהל 'בית ספר לשינוי חברתי' שבו אירחה עיתונאים ופעילים חברתיים שקיימו דיונים בנושאי חברה וכלכלה.[17]
ב-2012 פרש אלדד יניב מהתנועה לטובת מפלגת ארץ חדשה שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-19 אך לא עברה את אחוז החסימה. בשנים שלאחר מכן דעכה פעילות התנועה באופן ניכר.
בעקבות הפצת הספרון "השמאל הלאומי" הגיש אהרון דומבתביעת לשון הרע נגד מחבריו. התביעה נדחתה בבית משפט השלום ודומב חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 70,000 ש"ח.[18] בעקבות ערעורו של דומב, הפך בית המשפט המחוזי את ההחלטה בעניינם של מחברי הספרון וקבע שהתיק יחזור לבית משפט השלום, שם יצטרכו יניב והספרי להוכיח את טענתם - "אמת דיברתי" לאחר שייחסו לדומב "שירקס", "קומבינות" ו"שקרים".[19] הנתבעים ערערו לבית-המשפט העליון שאישר את הפסק בערכאה הראשונה, משום שדומב ויתר בשלב מוקדם יותר על הכללת מילים אלו בתביעה.[20]
