הרפובליקה האלבנית (באלבנית: Republika Shqiptare) הייתה רפובליקה נשיאותית בחצי האי הבלקני, בטריטוריה בו התקיימה אלבניה, בין השנים 1925–1928.
בשנת 1912, לאחר מלחמת הבלקן הראשונה הוכרזה אלבניה כמדינה עצמאית ומשטרה היה רפובליקני. בשנת 1914 הוקמה נסיכות אלבניה, ובראשה הועמד וילהלם, נסיך אלבניה מבית ויד. בשנת 1925 נבחר לנשיא אהמט זוגו, שהכריז על עצמו, בשנת 1928, כזוגו הראשון, מלך אלבניה ועל ארצו כממלכה חוקתית. ההכרזה אושרה בבית הנבחרים האלבני.
היסטוריה
ב-21 בינואר 1925 בחרה האספה המכוננת של אלבניה באהמט זוגו לנשיאה הראשון של המדינה, וב-1 בפברואר הוא נכנס לתפקידו. באותה העת היה המבנה הכלכלי-חברתי במדינה דומה למצב הנוהג בעת שהייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית, כאשר הביים במדינה פועלים כפיאודלים. זוגו שאף להפוך את המדינה למודרנית יותר, בדומה למדינות אירופה. איטליה הייתה לבת בריתו העיקרית, ובתמורה נהנתה זו מהשפעה הולכת וגוברת על כלכלת המדינה. בנוסף, אסר על לבישת רעלות ויזם חוקים נגד התעללות בבעלי חיים.
משטרו של מוסוליני תמך בתחילה בזוגו, והיחסים בין המדינות היו הדוקים. בשנת 1926, נחתמה אמנת טירנה הראשונה, ובשנת 1927 נחתמה אמנת טירנה השנייה, לפיה איטליה ואלבניה נכנסו לברית הגנה.[1] הממשלה והכלכלה אלבנית היו הונעו בעזרת הלוואות איטלקיות, הצבא האלבני הוכשר על ידי מדריכים צבאיים איטלקים,[1] והגירה איטלקית לאלבניה זכתה לעידוד שתי הממשלות. אולם למרות ההשפעה האיטלקית הרבה, זוגו הראשון, מלך אלבניה סירב להיכנע לחלוטין ללחץ האיטלקי.
ב-1 בספטמבר 1928 הכריז על עצמו זוגו כמלך האלבנים (Mbret i Shqiptarëve) וכפילדמרשל בצבא אלבניה. במקביל, הכריז על כינונה של מונרכיה חוקתית במבנה דומה למבנה הנהוג באיטליה באותה העת. אמו הוכתרה כ"מלכה האם" של אלבניה, וגם אחיו קיבלו תוארי אצולה. כן ניצל את ייחוסו המשפחתי כדי להכריז על עצמו כממשיכו של סקנדרבג.
לאחר מכן
יחסי ממלכת אלבניה עם איטליה הפשיסטית היו טובים מאוד והיו גם שראו באלבניה מין ארץ חסות של איטליה. למרות יחסים טובים אלה, ב-1939 החליט בניטו מוסוליני לפלוש ולכבוש את אלבניה כצעד נוסף בתוכניתו לבניית לאימפריה איטלקית. כיבוש זה שם קץ לעצמאות אלבניה, המלך הודח וויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה הוכרז גם כמלך אלבניה.
ראו גם
הערות שוליים
.svg)
.svg)
.svg)
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}