טרודוס המרכזי - רובו מוכרז כפארק לאומי והוא משתרע על שטח עגול קטן למדי, שקוטרו כ-10 ק"מ בלבד. בטרודוס המרכזי שוכן שיאו של הרכס בהר אולימפוס, הנישא לגובה של 1,952 מטר. פסגתו של ההר אינה נגישה לקהל הרחב, ומאז 1974 ניצבת בה תחנת מכ"ם של חיל האוויר המלכותי המכונה "גולף בולז" ("golf balls").
אזור סולאה - משתרע מצפון לטרודוס המרכזי וחוצץ בינו לשפלת מסאוריה שבמרכזה יושבת ניקוסיה.
אזור מרתאסה - נמצא צפונית-מערבית לטרודוס המרכזי ומשתפל צפונה לעבר מפרץ מורפו. בשוליו הדרומיים של אזור מרתאסה ניצב מנזר קיקוס, הנחשב לעשיר ולמפורסם בקפריסין, וסמוך לו שוכן קבר הארכיבישוף מקאריוס.
אזור פיטסיליה - חלקו המזרחי של הרכס, שנמצא ממזרח לטרודוס המרכזי.
על ההרים פזורים כפרים שמהווים אטרקציה תיירותית. בכפר אומודוס מתקיים כל שנה פסטיבל יין.
גאולוגיה
הרי טרודוס נוצרו בעקבות התנגשות שני לוחות טקטונים: הלוח האפריקאי והלוח האנטולי. הלוח האפריקאי נע צפונה ביחס ללוח האנטולי (וביחס ללוח האירואסייתי), וכתוצאה מההתנגשות התרומם האי קפריסין אל מעל גובה הים. תהליך ההתרוממות האיטי של רכס ההרים השאיר את תצורות הסלע האוקייניות כפי שהן וחשף אותן על פני השטח. כתוצאה מכך, בהרי טרודוס נמצאים מחשופים נרחבים של אופיוליט, קרום אוקייני הנחשף על פני השטח. אופיוליט זה ידוע בשם "אופיוליט טרודוס", ונחשפים בו, בין השאר, סלעי בזלת כרים הנוצרת מהתקררות בזלת מתחת לפני הים.
דברי ימיהם של הרי טרודוס שלובים בהיסטוריה של קפריסין כולה, אולם בשל בידודם היחסי של ההרים וחוסר נגישותם, הם הושפעו במידה פחותה מהתמורות הרבות שפקדו את האי. בשנת 965 שבה קפריסין לאימפריה הביזנטית (לאחר שלטון משותף עם האימפריות המוסלמיות), והחל במאה ה-11 הפכו ההרים למעוזם של נזירים שמצאו בהם מקום פרישה והתבודדות באי. הכנסיות מצטיינות בפרסקות ביזנטיים ופוסט-ביזנטיים. הן הוכרזו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו[1].
.jpg)
